Yefet ben ʿEli

Abrahams, Israel. “Yefet Ben ʿEli.” In Chapters on Jewish Literature, 79. Philadelphia: The Jewish Publication Society of America, 1899. http://archive.org/details/abrahamsi1899chap1.

Link to Archive.org Bibliographic record

Almbladh, Karin. “MS Uppsala O Nova 791 – a Rediscovered Manuscript of the Arabic Translation of and Commentary on the Song of Songs by Japheth Ben Eli.” Orientalia Suecana 61, no. Supplement (2012): 31–37. http://urn.kb.se/resolve?urn=urn:nbn:se:uu:diva-203139.

Auerbach, Zacharias. “Iepheti ben Eli Karaitae in Proverbiorum Salomonis caput XXX commentarius.” Ph.D., Rheinische Friedrich-Wilhelms-Universität, 1866. https://www.digitale-sammlungen.de/de/details/bsb10249444.

Bacher, Wilhelm. “[Review of] Günzig (Israël) - Le Commentaire sur les Proverbes du Caraïte Yepheth ben Ali Halévi, publié pour la première fois d'après plusieurs manuscrits, avec une introduction et des notes, 1898.” Revue des études juives 38, no. 75 (1899): pp. 157-160.

Bargès, Jean Joseph Léandre ed. Rabbi Yapheth Abou Aly Ibn-Aly Bassorensis Karaitarum Doctoris Sapientissimi in Canticum Canticorum Commentarium Arabicum. (Paris: Ernest Leroux, 1884).

Bargès, Jean Joseph Léandre ed. Rabbi Yapheth ben Heli Bassorensis Karaïtæ in librum Psalmorum commentarii arabici e duplici codice mss Bibliothecæ Regiæ Parisiensis. (Paris: Firmin Didot Fratres, 1846).

Bargès, Jean Joseph Léandre ed. كتاب الزبور لداود الملك و النبي. (Paris: B. Duprat, 1861).

Beattie, Derek R. G. Jewish Exegesis of the Book of Ruth. Journal for the Study of the Old Testament Supplement Series 2. Sheffield: Dept. of Biblical Studies, University of Sheffield, 1977.

Ben-Shammai, Haggai. “Japheth Ben Eli Ha-Levi.” In Encyclopaedia Judaica, 11:86–87. Detroit: Gale, 2007.

Birnbaum, Philip. “The Arabic Commentary of Yefet Ben ‘Ali The Karaite on the Book of Hosea.” Ph.D., Dropsie College for Hebrew and Cognate Learning, 1942.

Birnbaum, Philip. “Yefet Ben ’Ali and His Influence on Biblical Exegesis (Continued).” The Jewish Quarterly Review 32, no. 2 (1941): 159–74. https://doi.org/10.2307/1452211.

Birnbaum, Philip. “Yefet Ben ’Ali and His Influence on Biblical Exegesis (Continued).” The Jewish Quarterly Review 32, no. 3 (1942): 257–71. https://doi.org/10.2307/1452356.

Birnbaum, Philip. “Yefet Ben ’Ali and His Influence on Biblical Exegesis.” The Jewish Quarterly Review 32, no. 1 (1941): 51–70. https://doi.org/10.2307/1452331.

Bland, Richard Murray. “The Arabic Commentary of Yephet ben ‘Ali on the Book of Ecclesiastes, Chapters 1-6.” (Ph.D, 1966).

Blumfield, Fiona Eve. “The Commentary of Yefet Ben ‘Eli on the Book of Ruth: Studies in Translation and Exegetical Techniques.” Ph.D., University of London, School of Oriental and African Studies, 2001.

Blumfield, Fiona. “Yefet ben ‘Eli on the Identity of the ‘Redeemer’ in his Commentary on the Book of Ruth.” In Exegesis and Grammar in Medieval Karaite Texts, edited by Geoffrey Khan. (Oxford: Oxford University Press for the University of Manchester, 2001), pp. 65-75.

Broydé, Isaac. “Japhet Ha-Levi (Abu or Ibn ‘Ali Hasan al-Basri al-Lawi).” In The Jewish Encyclopaedia, 7:72–73. New York: Funk and Wagnalls, 1906 1901.

Chiesa, Bruno. “Il commento a Qohelet di Yefet ben ‘Alī.” Annali della Facoltà di Lingue e Letterature Straniere di Cà Foscari 23, no. 3 (1984): pp. 1-16.

Dukes, Leopold. “Neuhebräische Poesie: Notiz über die äußeren Formen der Pijutim.” Literaturblatt des Orients 4, no. 33 (1843): 517–26. https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/titleinfo/9897897.

Eissler, Friedmann ed. Königspsalmen und karäische Messiaserwartung: Jefet ben Elis Auslegung von Ps 27289110132 im Vergleich mit Saadja Gaons Deutung. (Tübingen: Mohr Siebeck, 2002).

Erder, Yoram. “Yefet Ben ʿEli on Leviticus 27:30–31 and Deuteronomy 26:12.” In Jewish Biblical Exegesis from Islamic Lands: The Medieval Period, edited by Meira Polliack and Athalya Brenner-Idan, 139–47. Atlanta: SBL Press, 2019.

Frank, Daniel. “Yefet ben Eli.” In Search Scripture well: Karaite exegetes and the origins of the Jewish Bible commentary in the Islamic East, (Leiden & Boston: Brill, 2004) https://doi.org/10.1163/9789047405566.

Geiger, Abraham. “Jefeth b Ali.” Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben 4 (1866): pp. 284-285.

Goldstein, Miriam. “The Beginnings of the Transition from Derash to Peshaṭ as Exemplified in Yefet ben ‘Eli’s Comment on Psa 44:24.” In Exegesis and Grammar in Medieval Karaite Texts, edited by Geoffrey Khan. (Oxford: Oxford University Press for the University of Manchester, 2001), pp. 41-64.

Günzig, Israel. “Der Commentar des Karäers Jephet Ben ‘Ali Halêvi zu den Proverbien: Zum ersten Male nach mehreren Handschriften edirt, mit einer Einleitung und Anmerkungen versehen.” Ph.D, Universität Bern, 1898.

Habib, Joseph. “Qere and ketiv in the exegesis of the Karaites and Saadya.”

Heisz, Abraham. “Eine anonyme arabische Übersetzung und Erklärung der Propheten Zephanja, Haggai und Zecharja.” (Ph.D, 1902).

Hirschfeld, Hartwig ed. Jefeth b Ali’s Arabic Commentary on Nāḥūm. (London: Jews’ College, 1911).

Hirschfeld, Hartwig. “The Arabic Portion of the Cairo Genizah at Cambridge. (Thirteenth Article.) XXXI: Sa’adyāh’s Commentary on Exodus.” The Jewish Quarterly Review 18, no. 4 (1906): 600–620. https://doi.org/10.2307/1451078.

Hirschfeld, Hartwig. “Yefet’s Commentary on Leviticus.” In Arabic Chrestomathy in Hebrew Characters with a Glossary, edited by Hartwig Hirschfeld, 109–16. London: Kegan Paul, Trench, Trübner & Co, 1892. https://menadoc.bibliothek.uni-halle.de/ssg/content/titleinfo/372135.

Hirschfeld, Hartwig. “[Review of] A Commentary on the Book of Daniel by Jephet ibn Ali the Karaite, Semitic Series vol I Part III.” Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 45, no. 2 (1891): pp. 330-336.

Hofmann, Theodor, ed. Arabische Übersetzung und Erklärung des XXII. Psalms von R. Jepheth ben Eli ha-Baçri. Tübingen: Ludwig Friedrich Fues, 1880.

Hussain, Haider Abbas. “Yefet ben ‘Ali’s Commentary on the Hebrew Text of the Book of Job I-X.” (Ph.D, 1986).

“Jafet Ben Ali Ha-Levi.” In Biblioteca de Cultura Judaica, 2:672. Rio de Janeiro: Biblos, n.d.

“Japheth Ben Ali Ha-Levi (Yāfith Ibn Ali; Abu Ali al-Ḥasan Ibn Ali al-Lāwī al-Basṛī).” In Encyclopaedia Judaica, 9:1286. Jerusalem: Keter, 1972 1971.

Jung, Paul. “Über des Karäers Jephet arabische Erklärung des Hohenliedes.” Ph.D., Georg-August-Universität, 1867. https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb10249445.

Lehrman, Simon Maurice. “A Commentary on the Book of Joel by Jefeth ben Ali the Karaite.” (Ph.D, 1927).

Lehrman, Simon Maurice. “Jephet b Ali, The Karaite: His Place among Biblical Commentators.” In Essays Presented to Chief Rabbi Israel Brodie on the Occasion of his Seventieth Birthday, edited by Hirsch Jakob Zimmels, Joseph Rabbinowitz , and Israel Finestein. (London: Soncino Press, 1967), pp. 231-242.

Löw, Leopold. “Yefet ben ʿEli.” In המפתח: Praktische Einleitung in die heilige Schrift und Geschichte der Schriftauslegung, ein Lehrbuch für die reifere Jugend, ein Handbuch für Gebildete, (Groß-Kanischa: J. Markbreiter, 1855), pp. 156-157 [§§283-284]. https://mdz-nbn-resolving.de/details:bsb10411668.

Margoliouth, David Samuel ed. A Commentary on the Book of Daniel by Jephet ibn Ali the Karaite [شرح سفر دانيال]. (Oxford: Clarendon Press, 1889).

Markon, Isaac. “Jafet ben Ali Halewi.” Jüdisches Lexicon, (Berlin: Jüdischer Verlag, 1927), p. 122.

Marwick, E. Lawrence. “The Order of the Books in Yefet’s Bible Codex.” The Jewish Quarterly Review 33, no. 4 (1943): 445–60. https://doi.org/10.2307/1451999.

Marwick, Lawrence E. “[Review of] The Arabic Commentary of Yefet ben 'Ali the Karaite on the Book of Hosea.” Journal of Biblical Literature 62, no. 1 (1943): pp. 37-43. doi: 10.2307/3262382.

Marwick, Lawrence ed. Retribution & Redemption: Yefet Ben ʿEli on the Minor Prophets: A Lost Work of Lawrence Marwick. (Columbia: al-Qirqisani Center/Kara Publications, 2003).

Meier, Johannes. “Yefet ben ʿEli.” In Diatribe de origine et caussis festorum, 136. Amsterdam: Johannes Wolters, 1693. https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11254791.

Monferrer Sala, Juan Pedro. “En la periferia de un texto judeoárabe: Yefet b ʿEli contra filósofos y astrólogos, entre tafsīr y realidad figurada (precedido de unas notas filológicas).” Sefarad 71, no. 2 (2011): pp. 265-291. doi: 10.3989/sefarad.011.009.

Munk, Salomon. Review of La secte des Karaites et la traduction arabe des Psaumes par Rabbi Yapheth, by Jean Joseph Léandre Bargès. Revue orientale et américaine 7 (1862): 5–12. https://books.google.de/books?id=q51AAAAAcAAJ&dq.

Munk, Salomon. “Nachrichten und Correspondenzen.” Israelitische Annalen 3, no. 10;12 (1841): 76–77; 93–94. https://www.digitale-sammlungen.de/en/view/bsb10521359?page=84,85.

Nadler-Akirav, Meirav, ed. The Arabic Translation and Commentary of Yefet ben ʿEli the Karaite on the Books of Amos, Haggai, and Malachi. Études sur le judaïsme médiéval; Karaite Texts and Studies, 89;13. Leiden: Brill, 2021.

Nadler-Akirav, Meirav. “Reckoning the End of Days – A Study in Yefet ben ‘Eli’s Biblical Exegesis.” Hebrew Union College Annual 92 (2022): pp. 47-70. doi: https://doi.org/10.15650/hebruniocollannu.92.3.

Nadler-Akirav, Meirav. “The Biographical Stories of the Prophets in the Writing of Yefet ben ʿEli.” In Senses of Scripture, Treasures of Tradition, edited by Miriam Lindgren Hjälm. (Leiden: Brill, 2017), pp. 182-197.

Nadler-Akirav, Meirav. “The Literary-Historical Approach of Yefet Ben ‘Eli the Karaite in His Commentary of the Book of Amos.” European Journal of Jewish Studies 10, no. 2 (2016): 171–200. https://doi.org/10.1163/1872471X-12341291.

Nadler-Akirav, Meirav. “The Meaning and Translation of the Biblical Adverb ʿūlay ('perhaps’) among Medieval Jewish Thinker.” The Journal of Jewish Studies 68, no. 1 (2017): 78–96. https://doi.org/10.18647/3302/JJS-2017.

Nemoy, Leon. “Did Salmon Ben Jeroham Compose a Commentary on Ruth?” The Jewish Quarterly Review 39, no. 2 (1948): 215–16. https://doi.org/10.2307/1452826.

Nemoy, Leon. “Yefeth Ben Ali Ha-Levi.” In Universal Jewish Encyclopedia, 10:587. New York: Universal Jewish Encyclopedia, 1943 1939.

Nemoy, Leon. Review of [Review of] The Arabic Commentary of Yefet ben ’Ali on Hosea, by Philip Birnbaum. The Jewish Quarterly Review 33, no. 4 (1943): 501–6. https://doi.org/10.2307/1452006.

Neubauer, Adolf. Review of Post-Biblical Bibliography, 1888-9, by David Samuel Margoliouth. The Jewish Quarterly Review 2, no. 2 (1890): 191–204. https://www.jstor.org/stable/1450104.

Neubauer, Adolf. “Yefet ben ʿEli.” In Aus der Petersburger Bibliothek: Beiträge und Documente zur Geschichte des Karäerthums und der karäischen Literatur, (Leipzig: Oskar Leiner, 1866) https://books.google.de/books?id=amJSAAAAcAAJ&newbks.

Nir, Sivan. “A Prophet Warning Himself: Yefet ben ʿEli's Dialogical Reading of Numbers 23–24.” In Jewish Biblical Exegesis from Islamic Lands: The Medieval Period, edited by Meira Polliack, and Athalya Brenner-Idan. (Atlanta: SBL Press, 2019), pp. 149-166.

Polliack, Meira, and Arye Zoref. “Interreligious and Gender Facets in Yefet ben ʿEli's Portrayal of David’s Wives.” In Perspectives on the History of Karaism, edited by Guillaume Dye. (Brussels: Éditions de l'Université de Bruxelles, 2021), pp. 71-92.

Polliack, Meira, and Eliezer Schlossberg. “Historical-Literary, Rhetorical and Redactional Methods of Yefet ben Eli’s Introduction to the Minor Prophets.” In Exegesis and Grammar in Medieval Karaite Texts, edited by Geoffrey Khan. (Oxford: Oxford University Press for the University of Manchester, 2001), pp. 1-39.

Polliack, Meira. “Historicizing prophetic literature: Yefet ben ʿEli’s commentary on Hosea and its relationship to al-Qūmisī’s Pitrōn.” In Pesher Naḥum: texts and studies in Jewish history and literature from Antiquity through the Middle Ages, presented to Norman (Naḥum) Golb, edited by Joel L. Kraemer, and Michael G. Wechsler. (Chicago: The Oriental Institute of the University of Chicago, 2012), pp. 149-186. https://oi-idb.uchicago.edu/id/9d6f8f84-e638-4b4c-9179-ef52d36c4a6d.

Polliack, Meira. “Karaite Conception of the Biblical Narrator (Mudawwin).” In Encyclopaedia of Midrash: Biblical Interpretation in Formative Judaism, edited by Jacob Neusner and Alan J. Avery Peck, 1:350–73. Leiden: Brill, 2005.

Polliack, Meira. “Major trends in Karaite biblical exegesis in the tenth and eleventh centuries.” In Karaite Judaism: a guide to its history and literary sources, edited by Meira Polliack. (Leiden & Boston: Brill, 2003), pp. 363-413. https://doi.org/10.1163/9789004294264_017.

Polliack, Meira. “Medieval Oriental Exegesis on the Character of Jacob in Hosea 12.” In Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century: Proceedings of the 6th EAJS Congress, Toledo, July 1998: Biblical, Rabbinical, and Medieval Studies, 1, edited by Judit Targarona Borrás, and Angel Sáenz-Badillos. (Leiden: Brill, 1999), pp. 177-187.

Polliack, Meira. Review of Review of The Messiah in Isaiah 53: The Commentaries of Saadia Gaon, Salmon ben Yeruham, and Yefet ben Eli on Is. 52:13—53:12. (La Bible dans l’histoire.), by Joseph Alobaidi. The Journal of Theological Studies 56, no. 1 (2005): 191–95. https://www.jstor.org/stable/23969263.

Poznański, Samuel Abraham. “The Karaite Literary Opponents of Saadiah Gaon in the Eleventh Century.” Jewish Quarterly Review 18 (1906): 59–83. https://doi.org/10.2307/1451104.

Poznański, Samuel. “Japhet b. Ali Hallevi.” In Wielka Enciclopedya Ilustrowana, 1:32. Warszawa, 1908 1903.

Poznański, Samuel. “[Rezension] Der Commentar des Karäers Jephet ben Ali Halevi zu den Proverbien.” The Jewish Quarterly Review 13, no. 2 (1901): pp. 340-343. doi: 10.2307/1450646.

Poznański, Samuel. “[Rezension] Der Kommentar des Karäers Jephet ben ‘Ali zum Buche Rûth.” Zeitschrift für hebraeische Bibliographie 7, no. 5 (1903): 133–35. http://archive.org/details/Zeitschrift_fuer_hebraeischeBibliographie.

Robinson, James Theodore ed. The Arabic Translation and Commentary of Yefet ben ‘Eli the Karaite on the Book of Joshua. (Leiden: Brill, 2014).

Robinson, James Theodore. “Yefet Ben ʿEli on the Book of Joshua: A Selection (Preface; 1:1; 1:8; 4:9; 6:3–5; 6:15; 9:27; 10:12–14; 23).” In Jewish Biblical Exegesis from Islamic Lands: The Medieval Period, edited by Meira Polliack and Athalya Brenner-Idan, 167–82. Atlanta: SBL Press, 2019.

Robinson, James Theodore. “Yefet Ben ʿEli: A Selection from the Commentary on Qoheleth (Preface; 1:1–4; 1:8; 1:12; 4:17; 5:1; 6:6; 12:12).” In Jewish Biblical Exegesis from Islamic Lands: The Medieval Period, edited by Meira Polliack and Athalya Brenner-Idan, 301–20. Atlanta: SBL Press, 2019.

Ryce-Menuhin, Joel. “Jung’s Father, Paul Achilles Jung, and the Song of Songs: an Introduction.” In Jung and the Monotheisms: Judaism, Christianity, Islam, edited by Joel Ryce-Menuhin. (London & New York: Routledge, 1994), pp. 233-240.

Sabih, Joseph, ed. Japheth ben Ali’s Book of Jeremiah: a Critical Edition and Linguistic Analysis of the Judaeo-Arabic Translation. Copenhagen International Seminar. London; Oakville: Equinox, 2009.

Sadan, Arik, ed. The Arabic Translation and Commentary of Yefet ben ʿEli the Karaite on the Book of Job. Études sur le judaïsme médiéval; Karaite Texts and Studies, 81;12. Leiden: Brill, 2020.

Sadan, Arik. “Islamic Terminology, the Epithets and Names Used for God, and Proper Nouns in Yefet Ben ʿEli’s Translation of the Book of Job in Judeo-Arabic.” In Senses of Scripture, Treasures of Tradition, edited by Miriam Lindgren Hjälm. (Leiden: Brill, 2017), pp. 436-447.

Sadan, Arik. “On the Advantages of Studying the Book of Job as Outlined in Yefet Ben ʿEli’s Commentary.” In Jewish Biblical Exegesis from Islamic Lands: The Medieval Period, edited by Meira Polliack and Athalya Brenner-Idan, 271–76. Atlanta: SBL Press, 2019.

Salfeld, Siegmund. “Yefet ben ʿEli.” In Das Hohelied Salomo's bei den jüdischen Erklärern des Mittelalters, (Berlin: Julius Benzian, 1879), pp. 128-132. https://books.google.de/books?id=NNwMAAAAIAAJ&hl.

Sasson, Ilana ed. The Arabic Translation and Commentary of Yefet ben ʿEli on the Book of Proverbs: Volume 1: Edition and Introduction. (Leiden: Brill, 2016).

Sasson, Ilana. “Gender Equality in Yefet Ben ʿElī’s Commentary and Karaite Halakhah.” Association for Jewish Studies Review 37, no. 1 (2013): 51–74. https://doi.org/doi:10.1017/S0364009413000032.

Sasson, Ilana. The Arabic Translation and Commentary of Yefet ben 'Eli on the Book of Proverbs: Volume 2: Translation. (Leiden: Brill, 2023).

Sasson, Ilana. “The Book of Proverbs between Saadia and Yefet.” Intellectual History of the Islamicate World 1, no. 1–2 (2013): 159–78. https://doi.org/10.1163/2212943X-20130107.

Sasson, Ilana. “The Mudawwin Revisited: Yefet Ben Eli on the Composition of the Book of Proverbs.” The Journal of Jewish Studies 67, no. 2 (2016): 327–39. https://doi.org/10.18647/3282/jjs-2016.

Sasson, Ilana. “Yefet Ben ʿEli on Proverbs 30:1–6.” In Jewish Biblical Exegesis from Islamic Lands: The Medieval Period, edited by Meira Polliack, and Athalya Brenner-Idan. (Atlanta: SBL Press, 2019), pp. 243-253.

Sasson, Ilana. “Yefet Ben ʿEli’s Introduction to His Commentary on the Book of Proverbs.” In Senses of Scripture, Treasures of Tradition, edited by Miriam Lindgren Hjälm, 509–28. Biblia Arabica 5. Leiden: Brill, 2017.

Schenker, Adrian. “Auf dem Weg zu einer kritischen Ausgabe von Jafet ben Elis Kommentar zu den Psalmen.” Bulletin d'Études Karaïtes 2 (1989): pp. 29-38.

Schenker, Adrian. “Der Karäer Jafet ben Eli, die Buyiden und das Datum seines Danielkommentar.” Bulletin des Études Karaïtes 1 (1983): 19–26.

Schenker, Adrian. “Yefet ben Eli.” In Der Mächtige im Schmelzofen des Mitleids: Eine Interpretation von 2 Sam 24, (Freiburg: Universitätsverlag, 1982), pp. 50-59.

Schorstein, Nahum. “Der Commentar des Karäers Jephet ben ‘Alī zum Buche Rûth.” Ruprecht-Karls-Universität, 1903.

Schröter, Robert. “Die in Cod. Hunt. 206 aufbewahrte arabische Uebersetzung der kleinen Propheten. II. Joel.” Archiv für wissenschaftliche Erforschung des Alten Testamentes 2, no. 1 (1871): 1–38. https://archive.org/details/AFWEAT21871.

Schröter, Robert. “Die in Cod. Hunt. 206 aufbewahrte arabische Uebersetzung der kleinen Propheten, herausgegeben und mit Anmerkungen verdeutscht: I. Hosea (Fortsetzung).” Archiv für wissenschaftliche Erforschung des Alten Testamentes 1, no. 2 (1867): 153–94. https://books.google.de/books?id=c2tAAAAAcAAJ&hl.

Schröter, Robert. “Die in Cod. Hunt. 206 aufbewahrte arabische Uebersetzung der kleinen Propheten, herausgegeben und mit Anmerkungen verdeutscht: I. Hosea.” Archiv für wissenschaftliche Erforschung des Alten Testamentes 1, no. 1 (1867): 28–54. https://books.google.de/books?id=c2tAAAAAcAAJ&hl.

Selden, John. “Yefet ben ʿEli.” In Uxor Ebraica: seu de nuptiis & divortiis ex iure civili, id est, divino & tamuldico, veterum ebraeorum, libri tres, 11. London: R. Bishop, 1646. https://books.google.es/books?id=wIv9ha3OZ0MC.

Simmons, Lawrence M. Review of [Review of] A Commentary on the Book of Daniel, by David Samuel Margoliouth. The Jewish Quarterly Review 2, no. 2 (1890): 186–88. https://doi.org/10.2307/1450099.

Sixdenier, Guy-Dominique. “Le Psaume 2 dans 4Qflorilegium et dans Jephet ben Ali In Psalmos: essai de comparaison de leurs de leurs exégèses et méthodes.” In Études sémitiques et samaritaines offertes à Jean Margain, edited by Christian-Bernard Amphoux, Albert Frey, and Ursula Schattner-Rieser, 251–57. Histoire du texte biblique 4. Lausanne: Éditions du Zèbre, 1998.

Skehan, Patrick W. Review of [Review of] The Arabic Commentary of Yefet ben ’Ali the Karaite on the Book of Hosea, by Philip Birnbaum. The Catholic Biblical Quarterly 6, no. 2 (1944): 255. https://www.jstor.org/stable/43719781.

Sklare, David E. “Yefet Ben ‘Ali.” In The Oxford Dictionary of the Jewish Religion, edited by R. J. Zwi Werblowsky and Geoffrey Wigoder, 735. New York: Oxford University Press, 1997.

Skoss, Solomon Leon. “Jafet ben Ali ha-Levi.” In Encyclopaedia Judaica, 8:754–59. Berlin: Eschkol, 1931.

Sokolow, Moshe. “The Commentary of Yefet ben Ali on Deuteronomy XXXII.” (Ph.D, 1974).

Sprengling, Martin. Review of [Review of] The Arabic Commentary of Yefet Ben ʿAli the Karaite on the Book of Hosea, by Philip Birnbaum. Journal of Near Eastern Studies 2, no. 3 (1943): 210. https://www.jstor.org/stable/542494.

Stefański, Jacek. “Medieval Karaite Exegesis as Evidenced in Selected Examples from Yefet Ben Eli’s Commentary on the Book of Hosea.” Collectanea Theologica 90, no. 5 (2020): pp. 335-351. doi: 10.21697/ct.2020.90.5.14.

Steiner, Richard C. “A Jewish Theory of Biblical Redaction from Byzantium: Its Rabbinic Roots, Its Diffusion and Its Encounter with the Muslim Doctrine of Falsification.” Jewish Studies Internet Journal 2 (2003): 123–67. https://repository.yu.edu/handle/20.500.12202/56.

Steinschneider, Moritz. “Jüdische Literatur.” In Allgemeine Encyclopädie der Wissenschaften und Künste, edited by Johann Samuel Ersch and Johann Gottfried Gruber, 2. Section/27:357–471. Leipzig: F. A. Brockhaus, 1850. https://gdz.sub.uni-goettingen.de/id/PPN362303401.

Steinschneider, Moritz. “Yefet ben ʿEli.” In Die arabische Literatur der Juden. Ein Beitrag zur Literaturgeschichte der Araber, grossenteils aus handschriftlichen Quellen, 84 [§44.7]. Bibliotheca Arabico-Judaica. Frankfurt am Main: J. Kauffmann, 1902.

Stroumsa, Sarah. “‘What is Man?’: Psalm 8:4–5 in Jewish, Christian and Muslim Exegesis in Arabic.” Henoch 14 (1992): pp. 283-290.

Stroumsa, Sarah. “‘What Is Man?’: Psalm 8:4–5 in Jewish, Christian and Muslim Exegesis in Arabic.” In “Open Thou Mine Eyes . . .”: Essays on Aggadah and Judaica Presented to Rabbi William G. Braude on His Eightieth Birthday and Dedicated to His Memory, edited by Herman J. Blumberg, 295–302. Hoboken: Ktav, 1992.

Szadzunski, Eleazar I. “Yefet Ben Ali’s Arabic Commentary on Micah.” Ph.D., Dropsie College, 1937.

Tamani, Giuliano. “La tradizione delle opere di Yefet b Ali.” Bulletin d’Études Karaïtes 1 (1983): pp. 27-76.

Tamani, Giuliano. “Prolegomeni a un’ edizione dei commenti biblici di Yefet b. Ali.” Bulletin d’Études Karaïtes 2 (1989): 23–28.

Tobi, Yosef Yuval. “The Bible as History: Saʿadia Gaon, Yefet ben ʿEli, Samuel ben Ḥofni, and Maimonides on the Genealogy of Esau and the Kingdom of Edom (Genesis 36).” In Jewish Biblical Exegesis from Islamic Lands: The Medieval Period, edited by Meira Polliack, and Athalya Brenner-Idan. (Atlanta: SBL Press, 2019), pp. 101-120.

Tomal, Maciej Janusz. “Judeoarabski komentarz karaima Yefeta ben ’Alego do Księgi Amosa: Edycja tekstu i komentarz.” Ph.D., 2000.

“VI Yepheth ben ʿAli.” In The Fifty-Third Chapter of Isaiah according to the Jewish Interpreters, 1, edited by Adolf Neubauer. (Oxford & Leipzig: J. Parker & T. O. Weigel, 1876), pp. 21-32. https://archive.org/details/fiftythirdchapte01neub.

“VI Yepheth ben ʿAli.” In The Fifty-Third Chapter of Isaiah according to the Jewish Interpreters, 2, edited by Adolf Neubauer, and Samuel Rolles Driver. (Oxford & Leipzig: J. Parker & T. O. Weigel, 1877), pp. 19-31. https://archive.org/details/fiftythirdchapte02neub.

Vajda, Georges. “Yefet ben Eli.” In Deux commentaires karaïtes sur l’Ecclésiaste, 115–17; 219–37. Etudes sur le judaïsme médiéval. Leiden: Brill, 1971.

Vajda, Georges. “’Ōr ha-šekhīnā: Compléments et Autocritique.” Revue des Études Juives 134, no. 1 (1975): pp. 133-135.

Wechsler, Michael G ed. The Arabic translation and commentary of Yefet ben ʿEli the Karaite on the Book of Esther: edition, translation, and introduction. (Leiden: Brill, 2008).

Wechsler, Michael G. “Japheth (Abū ‘Alī Ḥasan) Ben Eli.” In Encyclopedia of Jews in the Islamic World, edited by Norman A. Stillman. Brill, 2010. https://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopedia-of-jews-in-the-islamic-world/*-COM_0022290.

Wechsler, Michael G. “The Arabic Translation and Commentary of Yefet ben ’Eli on Proverbs 31:10–31.” Journal of Jewish Studies 54, no. 2 (2003): 283–310. https://doi.org/10.18647/2496/JJS-2003.

Wechsler, Michael G. “The Arabic Translation and Commentary of Yefet ben ʿEli the Karaite on the Book of Esther: Edition, Translation, and Introduction.” Ph.D., University of Chicago, 2006.

Wechsler, Michael G. “The Arabic translation and commentary of Yefet ben ’Eli on Proverbs 31:1-9.” Revue des Études Juives 161, no. 3–4 (2002): 393–409. https://doi.org/10.2143/REJ.161.3.234.

Wendkos, Philip David. “The Arabic Commentary of Yefet b. Ali the Karaite on the Book of Jeremiah: 150 folios edited from three MSS with Critical Notes.” Ph.D., Dropsie College, 1969.

“Yafet ben Ali Halevi.” In Enciclopedia Judaica Castellana, 10:492–93. México: Editorial Enciclopedia Judaica Castellana, 1951 1948.

Yaron, Yoseif, ed. Angels and Fire: Yefet Ben Ali Hallewi on Daniel and Nahum. Pleasanton: Gan-Eiden Press, 2000.

Alobaidi, Joseph, ed. “Yefet ben Eli.” In The Messiah in Isaiah 53: the commentaries of Saadia Gaon, Salmon ben Yeruham and Yefet ben Eli on Is 52:13-53:12, 125–87. La Bible dans l’histoire. Bern: Lang, 1998.

Nemoy, Leon, ed. “Yefet Ben ʿEli.” In Karaite Anthology: Excerpts from the Early Literature, Translated from Arabic, Aramaic, and Hebrew Sources, 83–108. Yale Judaica Series 7. New Haven & London: Yale University Press, 1952.

Posnanski, Adolf, ed. “Yefet ben ʿEli.” In Schiloh: Ein Beitrag zur Geschichte der Messiaslehre. Erster Teil: Die Auslegung von Genesis 49, 10 im Altertume bis zu Ende des Mittelalters, 271–72; LXIX–LXX. Leipzig: J. C. Hinrichs, 1904. https://archive.org/details/schiloheinbeitr00posngoog.

Zawanowska, Marzena ed. The Arabic translation and commentary of Yefet ben ʿEli the Karaite on the Abraham Narratives (Genesis 11:10–25:18): edition and introduction. (Leiden: Brill, 2012).

Zawanowska, Marzena. “Islamic Exegetical Terms in Yefet Ben ʿEli’s Commentaries on the Holy Scriptures.” Journal of Jewish Studies 64, no. 2 (2013): 306–25. https://doi.org/10.18647/3142/JJS-2013.

Zawanowska, Marzena. “Review of Scholarly Research on Yefet Ben 'Eli and his Works.” Revue des Études Juives 173, no. 1-2 (2014): pp. 97-138. doi: 10.2143/REJ.173.1.3030667.

Zawanowska, Marzena. “The Literary Approach to the Bible and its Characters in Yefet ben ‘Eli’s Commentary on the Book of Genesis: An Example of Competing Females in the Story of Abraham.” Iggud 1 (2008): pp. 69-83.

Zawanowska, Marzena. “Was Moses the Mudawwin of the Torah? The Question of Authorship of the Pentateuch According to Yefet Ben ‘Eli.” In Studies in Judaeo-Arabic Culture: Proceedings of the Fourteenth Conferenceof the Society for Judaeo-Arabic Studies, edited by Haggai Ben-Shammai, Aron Dotan, Yoram Erder, and Mordechai A. Freiman, 7–35. Tel Aviv: Tel Aviv University, 2014.

Zawanowska, Marzena. “Yefet ben ʿEli on Genesis 11 and 22.” In Jewish Biblical Exegesis from Islamic Lands: The Medieval Period, edited by Meira Polliack, and Athalya Brenner-Idan. (Atlanta: SBL Press, 2019), pp. 33-59.

Zoran, Yair. “David and the Temple of Solomon in Medieval Karaite Sources: The Arabic Commentaries of Yefet Ben ʿEli on the Books of Kings and Chronicles.” In The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King, edited by Marzena Zawanowska and Mateusz Wilk, 87–103. Themes in Biblical Narrative 29. Leiden: Brill, 2021.

Zoref, Arye. “פירושו של עלי בן ישראל לסיפורי דוד לאור פירושו של יפת בן עלי.” ספונות N.S. 12 (27) (2022): 371–327.

von Himpel, Felix. “[Rezension] Arabische Übersetzung und Erklärung des XXII Psalms von R Jepheth ben Eli ha-Baçri.” Theologische Quartalschrift 63, no. 3 (1881): pp. 485-487.

Бройде, Исаак Давид. “Иефет б Али Галеви.” Еврейская энциклопедия, (С.-Петербургъ: Изд. Общества для научныхъ еврейскіхъ изданій и Изд-ва Брокгаузъ-Ефронъ, 1908), pp. 716-718.

אבישור, יצחק ed. תרגום קדום לנביאים אחרונים בערבית-יהודית בבלית וסורית כתב-יד בודליאנה עם מבוא והערות (206 Hunt Ms). (ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1998).

אבני, צבי. “משלי בלעם בפירושו של יפת בן עלי הקראי.” ספונות ח (כג) (2003): 458–371. https://www.jstor.org/stable/23415036.

אבני, צבי. “פירוש יפת בן עלי למשלי בלעם (במדבר כ"ג:א׳–כ"ד:כ"ה) מהדורה ביקורתית עם תרגום עברי, מבוא והערות.” (Ph.D, 2000).

ארדר, יורם. “התייחסותו של הקרא יפת בן עֵלי לבעיות מוסר לאור פירושו לכתוב בשמות ג‛ כא–כב.” ספונות ז (כב) (1999): 334–313. https://www.jstor.org/stable/23414864.

בוטבול, שגית. “פירושו של יפת בן עלי הקראי למגילת רות.” ספונות ח (כג) (2003): pp. 571-459.

בוטבול, שגית. “פרושו הערבי של יפת בן עלי הקראי למגלת רות.” עבודת גמר לשם קבלת תואר מ"א, האוניברסיטה העברית, 2002.

בלאו, הושע. “פירוש לאיוב: ההקדמה ופירוש פסוק א:א.” In הספרות הערבית היהודית: פרקים נבחרים, edited by הושע בלאו, 86–73. ירושלים: הוצאת מאגנס, 1980.

בן-שמאי, חגי. “מהדורות ונוסחאות מפירושי יפת בן עלי למקרא.”

בן-שמאי, חגי. “פירוש ספר שמואל מאת יפת בן עלי הקראי.” קרית ספר ס (1985): 968–967.

בן-שמאי, חגי. “פירושו הערבי של יפת בן עלי לאיוב א-ה.” עבודת גמר לקבלת התואר מוסמך למדעי הרוח, אוניברסיטה העברית, 1969.

בן-שמאי, חגי. “שיטות המחשבה הדתית של אבו יוסף יעקוב אלקרקסאני ויפת בן עלי.” PhD dissertation, האוניברסיטה העברית, 1977.

הכהן, עפרה. “ספר משלי (פרקים י־י"ב) בפרושו של הקראי יפת הלוי (אבו אבן עלי חסן בן עלי אלבצרי).” עבודת גמר, האוניברסיטה העברית, 1967.

וורמברנד, מרדכי. “יפת בן עלי הלוי.” אנציקלופדיה העברית, (ירושלים), pp. 159-158.

לבנה-כפרי, עופר. “ספר חבקוק (פרקים א‛ג) בפירושו של הפרשן הקראי יפת בן עלי חסן בן עלי הלוי הבצרי.” ספונות ו (כא) (1993): pp. 113-73.

מרקון, יצחק. “פירוש על מגילת רות להקראי שלמון בן ירוחם.” In ספר זכרון לכבוד הד"ר שמואל אברהם פוזננסקי, החלק העברי, עח-צו. ורשה: אצל אוטטו הררסוביץ, 1927. https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/titleinfo/799420.

סוקולוב, משה. “פרשנות שירת האזינו בעידן הגאונים: על יסוד פירוש דברים לב, א ליפת בן עלי ובהשוואה עם פירוש רס"ג, רשב"ח, ר׳ אהרון סרגאדו, יהודה הדסי, ואבו אלחסן אלצורי.” In חקרי עבר וערב מוגשים ליהושע בלאו על ידי חבריו ותלמידיו במלאת לו שבעים, edited by חגי בן-שמאי, 414–397. תל-אביב; ירושלים: אוניברסיטת תל-אביב; האוניברסיטה העברית, 1993.

סקליר, דוד. “חיבורים קראיים לא ידועים באוסף פירקוביץ’.” In כתבי היד בערבית-יהודית באוספי פירקוביץ’ חיבורי יוסף אלבציר קטלוג לדוגמה מקורות ומחקרים, edited by דוד סקליר and חגי בן-שמאי, 139–127. ירושלים: מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 1997.

פוליאק, מאירה, and אליעזר שלוסברג, eds. פירוש יפת בן עלי לספר הושע. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2009.

פוליאק, מאירה. “לדמותו של יעקב בהושע י"ב: גישות טיפולוגיות בפרשנות ימי הביניים ובמחקר החדש.” בית מקרא 43, no. ג-ד (קנד-קנה) (1998): 301–277. https://www.jstor.org/stable/23507794.

פוליאק, מאירה. “לדמותו של יעקב בהושע י"ב: גישות טיפולוגיות בפרשנות ימי הביניים ובמחקר החדש.” בית מקרא 44, no. א (קנו) (1998): 54–39. https://www.jstor.org/stable/23508808.

צורן, יאיר. “לשון גדולה — ריבוי לשם כבוד.” בית מקרא 40, no. ד (קמג) (1995): 403–402. https://www.jstor.org/stable/23507077.

רעוועל, דוב. “יפת בן עלי הלוי.” In אוצר ישראל, edited by יהודה דוד אייזענשטיין, 5:179–178. ניו-יורק, 1906.

שלוסברג, אליעזר, and יוסף פליישמן. “פרשנות קראית קדומה לפרשת ‘מוציא שם רע’: קדושתא לשמיני עצרת ליניי.” גנזי קדם 11 (2015): 248–147.

שלוסברג, אליעזר. “[Review of: Avishur, Yitzhaq, תרגום קדום לנביאים אחרונים בערבית־יהודית בבלית וסורית כתב־יד בודליאנה (206 Hunt Ms) עם מבוא והערות; A Medieval Translation of the Latter Prophets into Iraqi and Syrian Judaeo-Arabic: The Text of Bodleian Manuscript Hunt 206 with Introduction and Notes, vol 1: Isaiah and Jeremiah].”

שלוסברג, אליעזר. “עיבוד מהמאה ה-16 לתרגומו של יפת בן עֵלי הקראי לספר מלאכי.” In מחקרים בערבית ובתרבות האסלאם, 1, edited by בנימין אברהמוב. (תל-אביב2000), pp. 155-129.

שלוסברג, אליעזר. “עיונים בתרגום עברי מימי-הביניים לפירושו של יפת בן עלי הקראי לספר יונה.” In עלי עשור: דברי הוועידה העשירית של החברה לחקר התרבות הערבית-יהודית של ימי-הביניים, edited by דניאל לסקר and חגי בן-שמאי, 288–269. באר-שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2008.

ששון, אילנה. “מי כתב את ספר משלי?: יפת בן עלי על איסוף הספר ועריכתו.” פעמים 152–150 (2017): 388–373.

Linked Open Data

ISNI

0000000108004178

VIAF

54984961

GND

120687542

Heritage Data

Note

While Moritz Steinschneider (1816–1907) is primarily known for having laid the modern foundations of Jewish bibliography, he also devoted himself to a systematic survey of Jewish literature. In Steinschneider’s work the investigation of Jewish writings in Arabic takes a central place. In 1845, he proposed to the Verein für Kultur und Wissenschaft der Juden his magnum opus , a “Jüdisch-Arabische Bibliothek” (Steinschneider, Die arabische Literatur , xlvii). It was well received, and he obtained modest funding for it. It seems that the first part, the Bibliotheca Judaeo-Arabica , which consisted of a chronological survey of Judeo-Arabic literature, had already been completed in 1845. It contained a short biographical sketch of each author known to Steinschneider, arranged chronologically, and an account of their works, including details of available manuscripts and translations, mainly taken from unpublished sources. However, it only reached publication some sixty years later with the appearance of his seminal series of articles “An Introduction to the Arabic Literature of the Jews,” which appeared in 1897–1901 in the Jewish Quarterly Review , and also his Arabische Literatur der Juden (1902), which Steinschneider rightly calls in its foreword his “Lebensarbeit” (p. viii). The former, in which he describes his arduous search for manuscripts throughout Europe, serves as a voluminous introduction to the latter. The Arabische Literatur der Juden is divided into seven sections: (1) Jewish authors in Ancient Arabia; (2) Jewish authors in the East until the end of the Geonic period (1040); (3) Jewish authors in the Muslim West; (4) Jewish in the East, 1041–1500; (5) later Jewish authors (1500–1894); (6) Jewish authors of uncertain date; and (7) anonymous Jewish authors according to subject.

Literature:
Paul Fenton, “Moritz Steinschneider’s Contribution to Judaeo-Arabic Studies,” in Studies on Steinschneider: Moritz Steinschneider and the Emergence of the Science of Judaism in Nineteenth-Century Germany , edited by Reimund Leicht and Gad Freudenthal (Leiden: Brill, 2012), pp. 363–383.
Moritz Steinschneider, “An Introduction to the Arabic Literature of the Jews,” Jewish Quarterly Review 9–13 (1897–1901).
Moritz Steinschneider, Die arabische Literatur der Juden (Frankfurt am Main: Kauffmann, 1902).

Author

Moritz Steinschneider

Transcription

§ 44

Jefet ha-Levi, abu (ibn) Ali Hasan b. Ali al-Ba’sri, 1) einer der bedeutendsten Karäer, insbesondere als Exeget, in Jerusalem, um 950-80, 2) also nicht Lehrer des Abraham ibn Esra (CL. 175), wird als „grosser Lehrer“ bezeichnet. Er schrieb wohl nur arabisch, 3) geht aber im Eifer (vielleicht auch aus Vorsicht?) ins Hebräische über. Es haben sich nur Commentare und (eigene?) Übersetzungen zur Bibel oder Citate von solchen erhalten. 4) Man darf wohl annehmen, dass seine Erklärungen sich auch auf alle nicht bezeugten Bücher erstreckten. 5) Die Aufzählung kann hier nicht bis in die Einzelheiten genau sein, es genügt bei jedem Buche, sämtliche betr. Codd. Aufzuzählen. Die bisher genau untersuchten mss. Sind lückenhaft, sehr viele, insbesondere die von Shapira dem Brit. Mus. verkauften, fragmentarisch, mitunter dieselben Fragmente enthaltend.

Schriften: (Übersetzung und Comm.) Mehreres in Jerusalem, nach Hark., Chad. VI, 3 n. 28, ohne nähere Anhabe; Bl. 199. 1) Pentat., die einzelnen Codd. umfassen meist nur 1 Buch; es giebt aber 2 Recensionen (Verweis. Zu Exod. 34,18 bei Pozn., Jew. Qu. X, 249 n. 3), ms. Br. Mus. 267 (aus Levit. Bei Hirschfeld, Chrest. p. 1009), 255-75, Übersetzung 101, Par. 79 (Übers.), 277-85, Pet. Firk. 562-7. Gen. 1,26 bei Bargès, Ps. p. 181; Gen. 15,3 und Stellen gegen Saadia’s Tamjiz bei Pozn., Jew. Qu. VIII, 691, X, 246. Anon. Exod. In der Krim (Pi. A. 167). Auszug (1351) aus „abu Ali“ u. And., ms. Br. Mus. 334 (Pozn., Aboul-F- 37 = Rev. Ét. XXXIII, 316). Tobia’s Compilation אוצר נחמד (wovon Levit. Ms. Bodl.) legt Jefet neben David b. Boas zu Grunde. Eine hebr. Übersetzung soll nach Regensburg gekommen sein (nach Mos. Tachau, der im XIII Jh. Schrieb, Oz. N. III, 80 bei KFM., Attrib. 505 zu183): - Pseudo-J. hebr. zu Exod. u. lev., ms. Krim 15=Pet. Firk. 588 (nach Firk. Von „Jeschua b. Ali!“) = CL. 3, wäre, nach Geiger’s Vermutung, von Jakob b. Reuben (Pol. 347). – 2) Megillot, a) Hohl. (edirt zu Dan. 12,9 p. 147, engl. p. 82, falsch zu V. 10 bei Pi. A. 184 [K. 6,2 nennt er Jerus. מעדן המשכילים bei Bargès, Ps. p. II]; „K. 10,2“ bei Salfeld, S. 128, wo das Abfassungsj. 972 aus Fst. II, 129); ms. Br. Mus. 300-302, 32810 S. 258, Par. 293, Adler 222 (Jew. Qu. XII, 675), ms. Ewald’s, woraus Paul Jung, Über des Kar. Jephet arab. Erklärung d. Hohel., Diss. Gött. s. a. (1866, 38 S.), enthaltend K. I in arab. Lett.; vgl. Bargès, Ps. spec. XXVI; R. Yapheti abou Aly ibn Bassarensis in Cant. canticor. Comm. Arab. ex. . ms. ed. in ling. lat. Transtulit J. J. L. Bargès, Lut. Paris. 1884, gr. 8 (XXVIII, 210 u. 122 arab. Schrift), b) Ruth, ms. BR. Mus. 301, 302, par. 294, c) Threni, zweifelhaft, d) Kohelet, s. unter Salmon, e) Esther, ms. Par. 2952. – 3) Propheten, a) priores, Bodl. 2483, Br. Mus. 277, 278, 279, 327; Josua, Samule, ms. Adler 214, 215; Josua citirt zu Exod. 4,25 (Pi. A. S. 183) – Pseudo-J. hebr. s. unten Proph. min. – 4) Proph. post a) Jesaias, Br. Mus. 279, 282/3, 292, Pet. Firk. 568/9 (Pi. A. S. 169), K. 53 in Neubauer, The Jewish interpreters on Jes. LIII, b) Jerem., Br. In I Rec.? s. A. 2), Br. Mus. 282/3, 286, in der Krim (Pi. A. 167), d)Pr. Minores (meist nur einzelne), ms. Bodl. Nb. 2483, Br. Mus. 287, 289, 3279-10, Pet. Firk. 571, 572, 574. – K. 1-2, 3 hebr. und lat. bei Klas Aug. Toettermann (Anh. Zu: Die Weissag. Hosea’s, Leipz. 1880) S. 89-130 und Zusätze aus ms. Firk 585; das Akrost. Elasar (zu Pr. min.) soll, nach Toett. (S. IV), vom Übersetzer herrühren, wozu kein genügender Grund. Pr. pr. u. min. in CL. 12, Ausz. In 73D, wollte Gg. dem Jakob b. Reuben vindidiren (s. Pol. 347 u. unten Anm. 2); HÜb. 941. – Eine ausführliche hebr. Bearb. Von Hosea, Joel, Amos, Sach. in Frage und Antwort enthält ms. Pet. Firk. 586. – 5) Hagiogr., a) Psalmen (wahrsch. citirt zu Dan. 12,10 p. 148 engl. p. 83 unten), Br. Mus. 290/1, 327, 381, Par. 286-91, Pet. 575/6, Adler 216-8. – R. Jephet b. Heli (so) in lib. Psalmor. Specimen.. et in Lat… L. Bargès, Lut. Par. 1846. Libri Psalmor. etc. versio etc. a. R. Yaphet b. Heli .. arabice concinnata (auch Pi., Fst. (daher “Jerochim”) u Graetz; p. XIII “Codjik” ist כ ג ק p. 120 = כבוד גדולת קדושת ). J. teilt die Ps. in 22 Abschnitte (p. XIX Inhaltsang.); ואל יתעסקו בספרי חכמי in der hebr. Vorr. P. 173 kann nicht auf Evang. U. Koran bezogen werden. Stellen zu Ps. 45, zu 115 hebr. p. 185 u. 187. Der 22. Psalm ins Arab. übersetzt u. erklärt, nach HSS. u. ins Deutsche übers. V. Th. Hofmann, 4. Lübek 1880 (HB. XIII, 103), b) Proverbia, ms. Bl. 199, Br. Mus. 293/4, 3281-9, Par. 292, Per. Firk. 577/8, Adler 219. Jepheti … in Prov. Salom. c. XXX Com. … arab. ed., in latin. Conversus a. Z. Auerbach (Diss.), Bonn 1866 (47 S.); K. 1-3 ed. J. Günzig, Kark., 1898 (mir unzugänglich, *Anz. Von Bacher Rev. Ét. XXXVIII, 151-60, von Pozn., Jew. Qu. XIII, 340) giebt auch Auszüge aus dem Comm. Zu Psalmen u. Hiob, aus Salmon’s Comm. Zu Kohel. 3,21, c) Hiob (citirt zu Daniel 12,2, in 1. Rec. s. Anm. 2), ms. Bodl. Nb. 485, Br. Mus. 299, Pet. Firk. 579, Adler 220. d) Daniel, ms. Bodl. 2494, Br. Mus. 2503, 323, 32828-29, Pet. Firk. 580-2 (העתידות) by Jephet … ed. And translated by D. S. Margoliouth, 4. Oxf. 1889 (XIII, 98 S. u. 152 arab. Lett,; Anecdota Oxoniensia, Semit. Series, vol. I, part. III), angezeigt von Hirschfeld in ZDMG. XLV, 330. Dieses Buch ist jedenfalls eines der letzten, vielleicht nicht vor 988 verf. (Pi. A. S. 182; Margol. Pref.), e) Esra Nehem., f) Chron., Br. Mus. 303. Ausser den Sammlungen Firkowitsch besitzt Pet. Aus der Sammlung Tischendorf unvollst. Klag., Ezech. Jona, Obadia, Pslamen, Spr., Hiob (Jellinek, Mtschr. II, 24 n. 16, vgl. HB. VII, 13). – 6) Eine Widerlegung des Saadia in Bezug auf die Anwendung der Analogie erwähnt er selbst zu Exod. 35, wie auch Sahl den Jefet unter den Gegnern Saadia’s erwähnt (Pi. S. 20 u. 37, Fst. 125 fingirt ein „Kitab al-Rudd“ [sic] etc. gegen den kaum verstorbenen Saadia 945, als erste Schrift J.‘s). – 7) ein (liturg.?) כלאם , ms. Fischl 250.

1) Nicht Sa‘id, a HÜb . 941 A. 260b, Jew. Qu. X, 534 über die Familie und deren Namen, bisher ungenügend erkannt oder gar verwirrt. Jefet und sein Sohn Levi (s. § 46) werden von späteren Karäern mit dem Muhammedaner Djubbai und dessen Sohn identificirt (Pol. 415). – 2) Die chronologische Reihenfolgen der Schriften bei Fst. II, Anm. S. 46 n. 100, ist grösstenteils gewagt. Selbst die wechselseitigen Citate sind für die Abfassungszeit nicht entscheidend, da sie in jüngeren Recensionen oder Copien nachgetragen sein können; so z. B. sind die Citate Hiob und Ezechiel zu Daniel 12,2 nach Pinsker, in. ed. Marg. 139, engl. p. 75, nicht zu finden. 953 /855 der Zerstör. nicht 865, wie LB. XII, 741, wo Salmon als Autor) zu Threni 3, 6; 959 Proph. min. (CL. p. 33, Gg. Oz. n. IV, 25 über hebr. Jakob b. Reuben?), Pol. 347, HÜb 941; zu Num. 24,21 nicht vor 972 (Neubauer S. 16) und s. zu n. 5d. – 3) Hebräisch ist ein „Ordre de la prière“ bekannt, ענין התפלה ms. Par. 6707, Pet. Firk. 761, Pi. 88, s. unter Levi § 46; hebr. ist wohl auch ס המצוות (HÜb. 542), im Comm. Pentat. Erwähnt (Nb. S. 15, Bargès, Ps. p. X); zweifelhaft ist שפה ברורה grammatisch? Pi. 65, Fst. II, 126. – 4) Delitzsch zu Ahron b. E. 315 schreibt Jefet ohne Grund einige bei Hadassi genannte Bücher zu, s. dagegen CL. 49, 180, und daher Pi. A.S. 193, nämlich: 1 קופת הרוכלים (s. Tobia, HÜb. 941); 2. תמייז , conjicirt תמהיד , s. תמייז unter Josef b. Abraham; 3. שער הצדק (HÜb. 460), s. Anonyma; 4. זכרון הרחות הנודע ס נעימות ist von Josef b. Abraham (HÜb. 452). - דר אלמנטום (Pi.184) s. unter Anon. - אגרון s. unter Anon – 5) Zu Daniel 12,1 Ende(p. 199) verweist er auf die Erklärungen in jedem Buche der Abteilungen der Schrift (תקאסיס אלמקרא), das Wort three (engl. p. 75 Z. 6) war also in Klammer zu setzen; leicht bessere Variante. – 6) N. 2494 nach List p. 23 Jefet zu Gen., nach Catal. 318 p. 242 Anon. zu Lebit.! – ms.326 s. unter Jefet b. David; 335 s. unter Anon II.

Quellen: ältere in HÜb. 941 A. 869b, wo lies: „Pol. 336, so l. S. 415, neuere s. zu den Schriften; s. auch Pozn., Mos. Ibn Chiqu. 48.

Reference

Moritz Steinschneider, Die arabische Literatur der Juden (Frankfurt am Main: Kauffmann, 1902)., page: 81–84

Note

Samuel Abraham Poznański (1864–1921) was a scholar of Polish-Jewish descent, renowned for his research on Karaism and the Hebrew calendar. He was a pioneer in Judeo-Arabic studies, a Hebrew bibliographer, and a recognized authority on contemporary and historic Qaraism. Additionally, he served as a rabbi at the Great Synagogue in Warsaw.

Poznański harbored a profound aspiration to compile a biographical dictionary of Qaraite scholars and a historical dictionary of Qaraite literature, considering them the apex of his scholarly endeavors. Unfortunately, his sudden demise thwarted the
realization of these ambitions, and he only managed to publish a limited number of bibliographical essays on the subject. The draft of his Encyclopedia of Qaraites is today found in the Samuel Poznański Archive at the National Library of Israel (ARC 4﹡ 1180, Series 5). Given the current condition of the archive, referencing specific pages or files is not feasible. The entries are primarily organized by first names.

Provided by a cooperation between the Ben Zvi Institute, Jerusalem, and LMU, Munich, used according to CC BY NC 4.0 (Associate researcher: Amir Mazor)

Literature:
Miriam Frenkel, “Samuel Abraham Poznański’s Karaite Mission: From Wissenschaft to Jewish Nationalism,” in Modern Jewish Scholarship on Islam in Context: Rationality, European Borders, and the Search for Belonging , edited by Ottfried Fraisse (Berlin: De Gruyter, 2019), pp. 121–144 [134].

Transcription

יפת בן עלי הלוי

ובערבית: אבו עלי חסן בן עלי אללאוי אלבצרי (ובר"ת של חרוזיו חסן בן עלי וגם בהוספת אלבצרי, כמו למשל בסוף פר' קדושים אצל Barges, XXIII), הגדול שבמפרשי הקראים למקרא במה שנוגע לכמותו כי תרגם וביאר את כל עשרים וארבעה ספרי הקדש בערבית באופן רחב כזה ומספיק מכל צד עד שבאוריו יכילו כרכים עבים לעשרות (פירושו לתורה יכיל כמו עשרים כרכים). הוא נקרא מאת הדסי "המלמד הגדול" (אשכול הכפר רנ"ז ז', פרק המאורות בל"ק 97) וכן יכונה בחלוק הקראים והרבנים ובזכרונות, ובמרשד לשמואל המערבי מובא לפעמים בשם ר' יפת הגדול הלוי (ל"ק 144). כנויו אלבצרי יורה כי היה מבצרה, עיר של קראים (עי' קרקסאני) אבל אפשר כי היה רק מקור מחצבו משם כי הוא בעצמו בודאי שכן בארץ ישראל(ויש אם כן להוסיף אותו במאמרי "ראשית ההתיישבות וכו'"). ומה שיעיד על זה כי למשל בפירושו לבראשית א':י"ד שידבר שם על דבר הסיבה מה שהלילה מקדים לבוא במקום אחד ומאחר במקום שני. כאן הוא מביא לדוגמא טבריה ורמלה. (ואמנם בפירושו לתהלים קי"ט:א' הוא אומר כי רובם של תמימי דרך יושבים בירושלים ומעט מהם מפוזרים בגלות אין זה הוכחה מאומה. וכן אין הוכחה מפירושו לצפניה א':י' שמביא גינציג כי שם הוא רק מפרש מה זה שער המשנה ובזמנו של יפת הלוי הלא בודאי לא היה שער המשנה בירושלים, וע' רש"י. בספר העושר ליחזקאל מ"א איתא: שתים מוסבות לדלתות כמו דלת של חצר יחזקיאל אשר בירושל' אשר בהם ספרי בן אשר מושמים בה, ואם לקוח זה מיפת כי אז יהיה לראיה כי שכן בירושלים.) ואפשר עוד להביא ראיה מפירושו לשיר השירים ו':י"א שיאמר שם כי בארץ ישראל יש בעלי מקרא ואחרים (ועוד שם לב':י"ג הוא מדבר בארוכה על דבר חכמי ארץ ישראל וחכמי הגולה ועל דבר יושבי ארץ ישראל ויושבי הגולה) וגם בנו לוי הלא שכן בירושלים. וגם ממה שהיו נודעים לו סדר פירושי סהל שהיה בן זמנו (ואם גם כביר ממנו לימים) יורה ששכן בקרבתו.
ובדבר זמנו הנה לפי הרכבי (דברי ימי ישראל ג' 45?) הוא מזכיר את סהל כבר בתור מת ולהפך יחשבהו סהל באגרת התוכחה שלו בין אותם שהשיבו על רס"ג אחרי מותו (ל"ק 37, ושם נזכר שמו לאחרונה). אם כן לא כתב לפני שנת 942, אבל אין ספק כי כתב רק בארבעים או חמשים שנה אחרי פטירת רב סעדיה (לעומת אלה המקדימים את זמנו, כמו פינסקר וההולכים בעקבותיו). מפירושו לשמות י"ב:ב' (עי' Munk, Notice 15 n. 1) יש ראיה שכתב אותו אחרי מחזור רמ"ט, היינו אחרי 971 (ואמנם לפני 990). את פירושו לבמדבר חיבר אחרי 972 (נויבאואר). את פירושו לדניאל כתב אחרי 988 (ל"ק 88, ומה שנמצא בכ"י אחד בסוף פירוש דברים השנה ארמ"ו, ל"ק 182, הוא בודאי טעות וצ"ל ברמ"ו וזה שנת ההעתקה). בכ"י בר' מוז' 301 שמכיל פירושו לרות ושיר השירים ושנעתק ברמלה 395 להג'רה (1004/5) נזכר עוד בתור חי (אידה אללה). לוי בנו (ע"ע) אומר עליו בספר המצות שלו שנתחבר בשנת 1007 "יחייהו האל וישמרהו" (ל"ק 90; ומה שנמצא עוד שם יר"א זה כנראה נובע מהמעתיק). ומפירושו לדניאל שידבר בו על דבר אסור החג' למכה שהיה בשנת 1012 נראה שחיבר את פירושיו בערך בשנים 1010980, ואם גם האריך ימים נולד בערך 940930 (ומה שאומר בפירושו לתהלים שעברו מזמן גלות אשור אלף ות"ר שנה שזה 966, הנה נקט פה מספר שלם וזה יראה לנו על כל פנים כי חיבר את הפירוש אחרי השנה הזאת; ולעומת זה אומר בפירושו לדניאל כי עברו מזמן לדת מחמד, כמו ארבע מאות שנה וזה בערך 1010 וכל מספר פה מאוחרת משנות 359357 להג'רה שזה 969962, ועי' הקדמתו של מרגליות). את סלמון בן ירוחים מזכיר בפירושו לדניאל בתור מת. אביו של יפת הוא לפי פינסקר אחד עם עלי בן חסון (ע"ע) שנחשב מאת סהל בן מצליח בין אלה אשר חלקו על רס"ג אחרי מותו, אבל ראיותיו של פינסקר נשענות על המקדמ"ה המזויפת של לוי בן יפת (ע"ע). מבניו של יפת נודע רק בנו לוי מחבר ספר המצות ושאר ספרים ומה שמייחסים לו עוד בן סעיד שהובא באשכל הכפר קס"ח ב' ובחלוק הקראים והרבנים ושאר מקומות אין כל ספק כי צריך לקרא אבו סעיד והוא לוי הנ"ל (ע"ע סעיד בן יפת וכבר בירר זאת בארוכה שטיינשניידר ב- JQR X:533). והקראים האחרונים מזמן בעל המבחר ואילך ערבבו את יפת שנקרא אבו עלי ולוי בנו עם החכמים הערבים אבו עלי אלג'באי ובנו אבו האשם וקראו כן להבן, עי' Steinscheider, Pol. Lit., 415 ול"ק 87; טוביה בן משה באוצר נחמד קוראו המלמד בנגוד להנשיא שהוא אפשר דוד בן בעז וכן בעל ספר העושר (שקוראהו עוד אבו עלי) ובאשכל הכפר נקרא הלוי בנגוד להכהן שהוא סהל בן מצליח.
ספריו:
1) ספר המצות, מביאו בפירושו לשמואל א' כ':כ"ז ולדניאל י':ג' בשמו זה ולכן אולי חיבור בעברית. כ"י לא נודע ממנו ולפי מונק (Annalen 1841, p. 93) היה כ"י עברי ביד קראי בקהיר אמנם מי יודע מה היה זה. ומהם נובעים בלי ספק המקומות בעניני הלכה שמביאים הבאים אחריו ובפרט אליהו בשייצי.
2) תשובות על יעקב בן שמואל העקש תלמידו של הרס"ג בחרוזים עברים. כולל שלשה שירים על סדר א"ב (אולם הרביעי עם ר"ת "מקצת החרדים חזק" הוא לסהל) ונדפסו בל"ק 2419 (כ"י גייגר 124, והגהות להם מגייגר באוצר נחמד ח"ד 2219 ומשם בקבוצת מאמרים במהדורה שלי ע' 357354). וכל עיקר כוונתו להוכיח כי אין צורך בתורה שבעל פה כי תורה שבכתב לבדה מספקת וכי כל הראיות שהביא יעקב אין בהם ממש (ועי' עוד על תוכנם מאמרי בתהלה לדוד וספרי KLO ע' 3027);
3) תשובות על רס"ג? סהל בן מצליח יחשבו בין אלה שהשיבו על הרס"ג אחרי מותו. אמנם לא נדע אם כיוון פה לתשובותיו בפירושיו ובשאר ספריו או לספר מיוחד. יפת יאמר בפירושו לבראשית א':י"ד כי כוונתו לחבר ספר כזה (עי' ספרי הנ"ל ע' 21), אבל לא נודע אם הפיק זממו כי מה שמובא מפירושו לשמות ל"ה:ג' הנה נודע עתה כי הם דברי רס"ג (ע"ש ע' 9897);
4) פיוטים. בחזניא שהיתה תחת ידי אלמנת ביים נמצא ממנו פיוט. תחילתו "חיפשו היטב בתורה בדה" ור"ת שלו חסן בן עלי (ל"ק 138). אמנם נראה שאין זה פיוט ורק שיר לקוח מפירושו לתורה כי שם נמצא למשל בסוף פרשת קדושים שיר כזה המתחיל "חפשו רודפי צדק ונתיבות מקום" ור"ת שלו חסן בן עלי אלבצרי (נדפס אצל Barges בהקדמתו לפירוש תהלים א'-ב' ע' XXIII) וכן בסוף שופטים המתחיל "חפשתי לתור בנתיבות מקום" ור"ת שלו חסן (ל"ק 181, ומה פלא שכולם מתחילים בשרש חפש). ובכ"י פטרסבורג 763 נמצאים פיוטים מאת אבו עלי (נויבאואר 147). האם הם מיפת?;
5) כלאם נמצא בכ"י פישל הירש 2505 (כלאם מר' יפת הלוי הגדול המכונה חסן אבו עלי אלבצרי), אולם מה תוכנו ומהותו? אבל החשוב מכל ספריו הוא:
6) פירוש ותרגום ערבי על ספרי הקדש. והוא ביאר ותרגם את כל עשרים וארבעה ספרים כי מכולם ימצאו כ"י או מובאים בפירושיו והפירוש הוא כאמור רחב מאוד ומספיק מכל צד, אבל מה שנדפס ממנו הוא רק מעט מאד בערך. עם זה חיבר ב' נוסחאות (אבל בודאי רק מחלק של פירושיו). ובפירוש יאמר לשמות ל"ד:י"ח "וקד רדינא עליה (בלי עלי ראס אלמתיבה) פי החדש הזה לכם פי אלנסכ'ה אלאכ'רה במא פיה כפאיה" (JQR X:249), ונדפסו שתי מהדורות לפירושו לויקרא כ"ג:ה' (REJ 45:179). וכן חיבר נוסחא שניה לתהלים וכנראה גם למשלי ומזה יתבאר כי יש תרגומים ובאורים לספר זה בין כ"י בר' מוז' שאינם מתאימים בכל (ואולי גם יבורר על ידי זה מה שהראב"ע מביא בשמו ואינו בנמצא בפירושיו, עי' למטה). וכי ביאר את כל ספרי הקודש יוצא אולי עוד מדבריו לדניאל י"ב"א', אבל לא בהכרח כי זה לשונו (עמ' קל"ח שורה א') ". . . ולאנא קד ד'כרנא פי כל ספר מן תקאסים אלמקרא אלד'י פסרנאה מא אחתמל אלמוצ'ע." את ספרי הקודש ביאר כפי הנראה על הסדר, כי למשל בפירושו למשלי א':כ' (ע' XIII) ול':כ"ד (מהד' Auerbach עמ' 41) מזכיר כבר את פירושו לאיוב (שהיה לפני ס' משלי) ואמנם את פירושו לקהלת מייעד לחבר (שם ל':א' עמ' 12: "כמא סנבין ד'לק פי צדר קהלת"). וכן לשיר השירים א':א' מזכיר כבר את פירושו לתהלים (ע' a4 שורה 4) ומייעד את פירושו לקהלת (שם שורה 6) וכדומה. ועתה נפרוט כל כ"י של פירושיו וכל מה שנדפס מהם על הסדר: (הרבה חלקים ימצאו בבית תפלת הקראים בירושלים עי' חג"י ו' ו-Gottheil, JQR 17:649 וכן בייוופטוריא.)
תורה ימצא בכ"י: בפריש סי' 79 (תרגום), 285277 (277/8 בראשית, 279 פרשיות בראשית נח לך, 280 בא בשלח, 281 יתרו, 282 מצורע אחרי קדושים, 283 שלח-פנחס, 284 מטות מסעי, 285 כנ"ל); כי"ח פריש ס' 234 (בהר בחקתי); ברלין 199 (חלקים לבראשית ושמות והם בראשית ז':י"ב -י"ז:כ"ז מלבד י"א:י"א - י"ז:ל"ב וי"ב:ג'-ח'; שמות כ':כ"ב-כ"ו; עי' MGWJ 41:188); בר' מוז' 932 (חלקים מבראשית עם תרגום), 101 (תרגום נוסד על יפת), 275255 (255-259 חלקים לבראשית, 265260 כנ"ל לשמות 267266 כנ"ל ויקרא, 272268 לבמדבר, 275273 לדברים; ועוד חלקים קטנים בכ"י 3309; 3261,4,6,16,17,20,21,23,24,26,27,29); כ"י ליידן 75 (לקוטים מיפת); כ"י פינסקר בבית המדרש בווינא ס' 42 (קצורים מפרשיות נח-ויחי, שמות-פקודי, ויקרא-חזריע, שלח-מסעי, דברים, ואתחנן, ראה-זאת הברכה); פטרסבורג 567562 (562 תשא, 564 אחרי-אמור, 567 שופטים); וייוופטוריא בבית הכנסת לקראים; כ"י פישל הירש 224 (בראשית, חסר; נקנה על ידי ר"ד גינצבורג בפטרסבורג?).
בדפוס באו אך פירושים לכתובים מיוחדים או לשברי כתובים וזה הוא:
בראשית א':י"ד (JQR X:246; מכתאב אלתמייז לרס"ג), א':כ"ו (אצל Barges, שיר השירים 181 ואצל Munk, Mélanges), ח':א'-כ"ב וט':י"ח-כ"ח (רק התרגום אצל Kahle, Die arab. Bibelübersetzungen.) ע' 3129), ט"ו:ג' (JQR VIII:693), ט"ו:י"ב (בספר היובל לכבוד קאהלער 255), ט"ז:י"ג (Munk, Notice, p. 20), י"ז:י'-י"א (שם 21), י"ט:ל"א (שם 22), כ"ח:י"ב (שם 12), כ"ח:כ'-כ"ב (שם 23), מ"ט:י' (Poznanski, Schiloh I:LXIX-LXX), מ"ט:י"ד (JQR X:248, ובתרגום עברי בל"ק 38), מ"ט:כ"ז (מונק 13).
שמות ג':ב' (ל"ק 72), ח':י"ד (שם 184), י':ג' (מונק 25), י':כ"א (שם 26 ול"ק 185), י"ב:ב' (JQR X:248), י"ח:ט' (מונק 26), י"ח:כ"ג (הקדמת מרגליות לפירוש דניאל, עמ' VIII הערה 6), י"ט:כ' (Munk, Guide I:287), כ"א:כ"ד (MGWJ 41:205), ל"ג:ט"ו (מרגליות שם ע' 188), ל"ה:ג' (ל"ק 20, ועי' JQR XVIII:600ff.).
ויקרא י"ח:י"ח (REJ XLV:186), כ"ג:ג' (JQR XVIII:614-620), כ"ג:ד' (ל"ק 149), כ"ג:ה' (בשתי נוסחאות, JQR X:249 ו-REJ XLV:179), כ"ג:ט"ו (אצל Hirschfeld, Arabic Chrestomathy, p. 109-116).
במדבר כ"א:ל' (מונק 27), כ"ד:י"ז (שם 19).
דברים ט"ז:א' (JQR X:250), כ"ח:ד' (שם 251), ל"ג:ד' (REJ XLIV:184), ל"ג:י"ח (JQR, ibid.).
הפירוש לתורה נעתק גם לעברית כי ר' אליהו מרולי במכתבו ששלח בשנת של"ג מקושטא למצרים (הובא בל"ק 187) יאמר: "ומחלים אנו את פניכם שתודיעו לנו אם נמצאו אצלכם ג"כ מועתק בלה"ק מספרי מורינו ורבינו יפת הלוי המלמד הגדול ס' בראשית וס' במדבר וס' דברים כי השני ספרים הנשארים שהם ס' שמות וס' ויקרא נמצאים אצלנו מועתקים כראוי ללה"ק בלשון צח ומבואר וכו'", אבל נראה כי הוא פירוש שמות ויקרא שנמצא בכ"י ליידן ובפטרסבורג 588 (=קרים 15) שכולל בתוכו הרבה מפירושי יפת, אבל הוא מלוקט ממחברים שונים ונתחבר הרבה אחרי יפת כי מובא בו גם אבו יעקב שהוא בלי ספק יוסף הרואה ויש בו גם מלות יווניות ונתחבר איפוא בביצנץ (עי' ספרי KLO עמ' 65 ושם הוכחתי כי נתחבר בשנת 1088; ואל הפירוש הזה כיון בודאי גם ר' משה תקו שמביא באוצר נחמד ג' 80 "פירוש חומש שלהם . . . [אשר] בא מבבל לרוסיא ומרוסיא הביאו לרגינשפורק" ושם גם כן לשמות י"ט:כ', עי' קויפמאן על התארים 505 וברלינר על דבר שיר היחוד ע' 6 וכו'; והפירוש לשמות ט"ו:א' מפירוש זה הדפיס דוקס בלבל ד' אר' ד' 517).
טוביה בן משה יסד את ספרו אוצר נחמד שנשאר רק לחלק מספר ויקרא על דברי המלמד והנשיא, היינו יפת ודוד הנשיא (עי' REJ XXXIV:167 n. 1) וכן קיצר את דבריו (בצרוף דברי מחברים אחרים), בעל הפירוש לספר דברים משנת 1351 בכ"י בר' מוז' 334, מלבד יעקב בן ראובן שכל ס' העשר שלו הוא כמעט רק הקצור מפירושו של יפת (עי"ע).
נביאים:
יהושע: מביאו בפירושו לשמות ד':כ"ה ולא נדפס ממנו מאומה ובכ"י ימצא מפרק י"ד ועד הסוף בכ"י בר' מוז' 277 ועוד חלקים מפרקים ג', ו', י"ב, י"ג שם 278 F(עי' Hoerning, p. 45-60). וכולו ימצא בכ"י אדלר 214 ולכ"ד:ח' בכ"י ברלין 199.
שופטים: גם מזה לא נדפס מאומה וקצת לחלקים מפרקים ב'-ה', י"א, ט"ז, י"ז, י"ט, כ"א נמצא בכ"י בר' מוז' 278.
שמואל: ימצא בכ"י אדלר 215 (שמואל ב') וחלקים לשמואל א' ט'-י"ח בכ"י בר' מוז' 2762 ועוד חלקים לשמואל א' ושמואל ב' שם 278 ולשמואל א' שם 327 וקצת גם כן בכ"י פינסקר 43 ועוד נמצא בייוופטוריא. ונדפס ממנו לשמואל א' י"ד:ל"ב-ל"ח (בסםר היובל לכבוד קאהלער 257), וכ':כ"ז (JQR X:251 מכתאב אלתמייז).
מלכים: לא נדפס ממנו מאומה וימצא בכ"י בייוופטוריא, ולמלכים א' ט"ו:י"ז-ט"ז:כ"ח בכ"י ברלין 199 ולקוטים בכ"י פינסקר 43. וכ"י ליידן 12 מכיל פירוש לנביאים ראשונים ולתרי עשר וכתוב עליו שהוא מיפת, אמנם באמת זה ספר העושר אף שאינו מסכים לכ"י ליידן 8.
ישעיה: נמצא בכ"י בייוופטוריא, פטרסבורג כ"י 569568 (אצל Driver, עי' הקדמת מרגליות לפירוש דניאל), פירושים לחלקים שונים ממנו בכ"י בר' מוז' 279, 280, 281, 2821 (עי' Hoerning, p. 28-37), ולקוטים בכ"י פינסקר 41, 43. ונדפס ממנו לכ"א:ב' (אצל נויבאואר 111), מ"ב:ט'-י' (בל"ק קנ"ח), נ"ב:י"ג-נ"ג:י"ב (Neubauer, The 53d Chapter etc.), ונ"ה:ה' (אצל נויבאואר 112).
ירמיה: נמצא בכ"י פטרסבורג 570 וחלקים ממנו בכ"י בר' מוז' 2831, 284-285. ונדפס ממנו לל"ו:כ"ג (בפתרוני רמב"ח לפוזננסקי 31).
יחזקאל: נמצא כ"י בייוופטוריא וחלקים ממנו בכ"י בר' מוז' 2822, 2832, 286, 3278, ולקוטים בכ"י פינסקר 43 ולא נדפס ממנו מאומה.
תרי עשר: נדפס ממנו פירוש נחום על ידי הירשפעלד (לונדון 1911, ומאמרי בקרת מאת באכר Theol. Sbztg. )?( 37 )1912(:163; פוזננסקי, OLZ 15 )1912(:86; וחיות Riv. Isr. 8:152). ועוד ממבוא להושע על דבר תועלת הנביאים על ידי הירשפעלד בספר היובל לכבוד ה' כהן, עמ' 267. ועוד לעובדיה א' (בהקדמת מרגליות לדניאל ע' VII); לצפניה א':ד' (בפוזננסקי, Ibn Chiquatilia, עמ' 155), א':י' (בהערות גינציג לפירוש משלי 18), ב':א' (Ibn Chiq. 158), ג':א' (שם); ולזכריה ה':ח' (REJ XLIV:184). ובכ"י נמצא להושע בכ"י פטרסבורג 571, יואל שם 572, עמוס שם 574, בכ"י בודל' 2483 (עד נחום וחסר באמצע) 286222 (עמוס ה':י"א-י"ט) אצל Wright (עי' הקדמת הירשפעלד לנחום), בבית המדרש בני יורק (בלתי שלם) ועוד חלקים בכ"י בכ' מוז' 2823-5, 287-289 (עי' Hoerning, p. 38-44) ,3279, 33015; וחלקים להושע, חבקוק (כולו) וצפניה בכ"י ברלין 199. נעתק לעברית וחלק ממנו להושע א':א'-ב':ג' נמצא בכ"י פטרסבורג 585 ונדפס משם על ידי Tottermann בסוף ספרו Die Weissagungen Hoseas עם תרגום רומי (עמ' 13189; והתרגום הזה נעשה בביצנץ כנראה גם מהמלה מצדד ואין צורך לקרא מצדר, עי' REJ LXI:160. ויש בו דברים מסכימים לספר העושר עי' למשל עמ' 94 שורה ד' מן הסוף, עמ' 104), ועוד יש כ"י פטרסבורג 586 מכיל פירוש להושע, יואל ועמוס בדרך שאלות ותשובות. וכ"י ליידן 12 הנ"ל מכיל גם פירוש עברי לתרי עשר מיוחס ליפת, אבל הוא ס' העושר (אף שאינו מסכים בכל לכ"י 8).
כתובים:
תהלים: נדפס ממנו פרקים א'-ב' על ידי Barges בפריש 1846, התרגום לכל הספר על ידי הנ"ל שם 1884, ופרק כ"ב ע"י ט' האפמאן בטיבינגען 1880 ועוד לו':ג' (אצל Munk, Notice, p. 17), י"ט:י"ד (שם 27), מ"ה:א' (אצל בארגעס, שיר השירים 185), סוף נ"ה (מונק 29), ע"ח:ט' (שם 31), ק"ד:י"ז (אצל גינציג 41), קי"א:י' (שם 37), קי"ח:י' (מונק 18), קי"ט:א' (אצל בארגעס 187), קל"ט סוף (מונק 33) וקמ"ב:ה' (שם 35). ובכ"י ימצא בפטרסבורג סי' 576575, בייוופטוריא, בפריש כ"י 289286 וסי' 29091 (ספר א' וה'), וחלקים בכ"י ברלין 199 (לסי' ק"ז-ק"ט, קי"א, קי"ד-קט"ז, קי"ח וקי"ט) ועוד בכ"י ברלין 2504 (ה' דפים סוף ספר א' ותחלת ספר ב' נשלם ב' כ"ו תשרי א' ת"ק ר"ל 1188 ושטיינשניידר לא ידע שזה יפת, עי' MGWJ 42:188). ובכ"י בר' מוז' 2911, 32712,13,14,15,17, 331, (נו"א 32712) וכולו כ"י אדלר 216 ולקוטים בכ"י פינסקר 243.
משלי: נדפס ממנו ההקדמה ופרקים א'-ג' ע"י גינציג (קראקא 1898; מאמרי בקרת מאת באכר, REJ 38 (1899):157-160 ומאת פוזננסקי, JQR XIII:340-343 ), ופרק ל' על ידי אויערבאך (באץ 1866). נמצא בכ"י בייוופטוריא, בכ"י פטרסבורג 57778, כ"י פריש 292, כ"י אדלר 219, כ"י בר' מוז' 292 ועוד חלקים שם 293-294, 3282-9 (וסי' 3283 כנראה נוסח ראשון) ובכ"י ברלין 199 (כולו ועוד חלקים לפרקים ו'-ח', י"ב, י"ג, כ"ה) ובכ"י פינסקר 43.
איוב: (פירש לפני משלי) נמצא בכ"י בפטרסבורג 579 (חלק ב'), בודל' 2485, אדלר 221, וחלקים בכ"י בר' מוז' 295-2991. ובדפוס בא ממנו א':י"ג (אצל גינציג 41).
שיר השירים: נדפס ע"י Barges בפריש 1884 (ועוד טרם זה נדפס פרק א' מפסוק ב' ואילך על פי כ"י שהיה בידי עוואלר על ידי Jung בגעטינגען). נמצא בכ"י בפריש 293 ואולי גם בכ"י אדלר 223, ועוד בכ"י בר' מוז' 302300 (וכי' 300 ו301 בלתי שלמים, ועי' Hoerning, p. 21-27). וחוץ מזה באורים לכתובים שונים שם 32810,11,13,14, 3295.
רות: נדפס ממנו פרקים א'-ב' על ידי שארשטיין ברלין 1903 (מאמר בקרת מאת פוזננסקי, ZfHB VII )1903(:133-135). וכפי שנראה ממנו גם התרגום מכ"י ברלין (מוצאו מתימן) שנדפס על ידי פעריץ (ברלין 1900) הוא מיפת. ובכ"י ימצא בכ"י בפריש 2942, כ"י בר' מוז' 301302. ובעברית כ"י פטרסבורג 583?
איכה: יוחס לו כ"י פריש שהוא באמת לסלמון בן ירוחם ואולי ימצא בכ"י אדלר 222.
קהלת: נמצא בכ"י פריש 2941, ובכ"י פטרסבורג 554 יוחס לבנימין הנהאונדי מה שאי אפשר כי בנימין כתב כל פירושיו בעברית, מלבד מה שדברי הפירוש אינם מסכימים לדעותיו ונראה כי הצדק עם כ"י פריש כי בראש הפירוש יאמר מחברו שכבר דיבר בהקדמת שיר השירים על דבר מטרת כל ספר משלשת ספרי שלמה המלך ובאמת נמצא כזה שם מה שנאמר פה (ובדבר התנגדות פה לחכמות החיצוניות עי' למטה). מכ"י פריש הדפיס מונק הפירוש לא':ג' (ע' 37) ומכ"י פטרסבורג הדפיס פינסקר (ל"ק 113109) הפירוש לפסוק הזה בשלמותו בערבית ובתרגום עברי ומיחסו לבנימין ועוד הדפיס מכ"י הנ"ל הרכבי (שמיחסו למחבר בלתי נודע) לא':א' ולי"ב:י"ב בהצופה מארץ הגר ח"ב (תרע"ב) עי' 8884 (עם תרגום עברי).
אסתר: נמצא בכ"י בפריש 2952.
דניאל: נדפס עם תרגום אנגלי על ידי דר' ש' מרגליות באוקספורד 1889 (מאמרי בקרת מאת הירשפעלד ZDMG 45:330 ומאת סיממאנס JQR II:186-88). נמצא בכ"י בפטרסבורג באספה ראשונה 580 ועוד שם 582581 (בשם שרח אלעתידות) ובאספה שנייה סי' 313 (שלא בשלמותו), 314 (כנ"ל), 315, 420, בכ"י בייוופטוריא וחלקים בכ"י ברלין 199 (מסי' ח'), בכ"י בר' מוז' 2503 (חלקים), 303 , 32827-29 (עי' Hoerning, p. 61-68), בודל' 24943, ולקוטים בכ"י פינסקר 43.
עזרא ונחמיה: חלקים ממנו בכ"י בר' מוז' 303 (לפסוקים מעזרא מפרקים ד'-י' ונחמיה א'-ב', ח'-י"ג).
דברי הימים: חלקים ממנו בכ"י הנ"ל (לפסוקים מדברי הימים א' פרקים א', י"א, ט"ו-ט"ז, י"ח-י"ט, כ"א-כ"ב, כ"ז-כ"ח ולדברי הימים ב' פרקים ט"ו-ט"ז). הנה אם כן תרגם יפת וביאר כל התנ"ך כלו.
עוד מייחסים לו שני ספרים ושניהם בטעות, והם:
1) ענין תפלה מיוחס לו בכ"י שהיה לפני פינסקר ושהעתיקו שמעון בן מרדכי, אבל באמת הוא פרק מספר המצות ללוי בן יפת (עי"ע) וכבר פינסקר הרגיש בדבר זה (עי' ל"ק 8988);
2) שפה ברורה מובא בהמקדמה ללוי בן יפת (ל"ק 65) שהיא אמנם מזויפת.

פירושי יפת הם רבי הכמות מאד, אבל לא ירד לעמק הדברים ובכל זאת יש להם חשיבות יתרה על ידי הכניסו בהם הרבה מפירושי הקודמים לו (ועל הרוב מבלי הזכירם בשמו ורק בתור "וקאל מפסר אכ'ר, וקאל אכ'ר, יקאל, קיל. פסר" וכדומה). בפרט הכניס מספרי הרס"ג נגד הקראים ומפירושו לתורה (עי' מאמרי ב-JQR I, ואת פירושו לתורה הוא מביא למשל לבראשית א':י"ד; שמות כ"א:ל"ג, כ"ג:ט"ו, כ"ד:ד'; ויקרא י"ח:ו' וכדומה) וכן מדעות הכתות השונות שהיו קרוב לזמנו ובפרט בדבריו מענין העבור (כמו דעת אבו עמראן אלתפליסי והבדריה וכדומה). כן מביא לפרשת נצבים את היודגאנים והשאדגאנים, (עי' ל"ק כ"ו ועי' REJ 29). כן מביא הרבה עניני דקדוק ונוכל לדון מזה על מצב החכמה הזאת בימיו (עי' למטה). ומהקראים שהיו לפניו הוא מזכיר את ענן וספריו ספר המצות ופד'לכה (והוא הציל לנו גם מאמרו "חפישו באורייתא שפיר ואל תשעני על דעתי" בשלמותו וזה בפירושו לזכריה ה':ח', עי' REJ 44:180 וזכרונים לראשונים ח' עמ' 132) ועוד את בנימין אלנהאונדי, דוד אלקומסי (מחבר כמעט בלתי נודע וזה לויקרא כ"ג:ה' עי' REJ 45:179), את סלמון בן ירוחם (ואת סהל בן מצליח ?) ועוד את אהל אלתפסיר, אלמפסרון, אלמתרג'מון, אהל אלדקדוק, אלדקדוקיין, בעץ' אצחאבנא, בעץ' אלעלמא, בעץ' אלמפסרין וכדומה. ועם זה חשובים פירושיו עד כמה שמביא בהם עניני הלכה והדומה להם, וכל זה אמנם על הרוב בפירושו לתורה ולכן יש לו חשיבות יתרה על הפירושים זולתם. ונבוא עתה לתאר את אופן תרגומו ופירושו בדרך כלל.

התרגום שלו הוא כמעט מלה במלה מבלי להשגיח על רוח הלשון הערבית (עי' הירשפעלד, ZDMG 45:334). ולכן הוא מעט התועלת להבנת המקרא ורק פה ושם מוסיף מלה או מלים להבנת הענין, למשל תהלים ה':י' "קבר פתוח" מתרגם "מת'ל קבר מפתוח," "להשבית אויב ומתוקם" שם ח':ג' תורגם "לתבטיל מד'הב אלעדו אלכאפר אלד'י הו עדו ומנתקם," "כי הלל אויב על תאות נפשו" שם י':ג' אנה מדח אלט'אלם מד'הבה ענד וכולה אלי שהוה נפסה," "אל תבא" משלי א':י' "לא תשא קבול קולהם," שם ב':ד' הוא מתרגם "אד'א מא טלבתהא מת'ל מא תטלב אלפצ'ה ותפתש ענהא כמא תפתש עלי אלכנוז" (וע' רס"ג) וכדומה (ועי"ע למשל נחום ב':י"ד; תהלים כ"ב"ל"ב; משלי ג':ז'; שיר השירים א':ג' ה':י', ב':ט"ו). ולפעמים אין מוסיף בתרגומו מאומה, אך אומר בבאורו שהיה צריך להוסיף או מבאר מדוע תרגם כן ולא באופן אחר, עי' למשל באורו לשיר השירים ב':י"ז, ג':ט"ו; רות ב':ט'. ויש שמביא שני תרגומים בהוספת מלת "וקיל" לתרגום שני, מה שמורה שנובע מאחר (עי' למשל נחום ב':ה' וי"א; תהלים י':א' וה'; משלי ל':ל"א; שיר השירים א':י"ב; דניאל ב':ט"ו, ה':ה', י"ב:י"ז וכו', ויש תרגום שני בהוספת מלת או). ויש שמביא שני תרגומים זה בצד זה (מבלי וקיל) עי' ומשל תהלים ה':י"א: "לאנהם עצוק וכ'אלפיק," שני תרגומים למלת מרו; שם ט"ז:ד': "תכת'ר משקאתהם וגמומהם," שני תרגומים למלת עצבותם וכדומה. ומתרגומים שראוי לעמוד עליהם יש הרבה אצלו, כמו חלכאים תהלים י':י' מתרגם ג'יש אלמנכסרין, ר"ל חיל של נכאים; כגילכם שם א':י' מת'ל טרבכם (מלשון גיל ועי' פירושו); החרטמים שם כ' אלפלאספה'; ארמית שם ב':ד' באלארמניה (רס"ג מתרגם באלנבטיה); בדת אלהה שם ו'"ו' פי סנה אלאהה, מבטא לקוח מדת האסלאם; ויתמרמר שם י"א:י"א ויתזער (וכן מתרגם מר = זער, עי' המלון במהד' מרגליות ועי' JQR XIII) וכו' וכו'. (ויש להעיר עוד כי את המלות מלך הנגב ומלך הצפון בדניאל אינו מתרגם כלל.) ויש תרגומים מוזרים המורות על אי הבנתו את המקרא, כמו בתרגמו חברתו ישעיה נ"ג:ה' משארכתה מלשון חבר, ענות תהלים כ"ב:כ"ה אג'אבה מלשון עניה, בצוק העתים דניאל ט':כ"ה ועג'ין אלאוקאת (מל' בצק ועי' פירושו שאומר כי זה יסוב אולי על מנחת כהן הגדול, ואמנם גם ר"ת חשב את הבי"ת לשרשית עי' מבוא שלי לר"א בלגנצי עמ' viii; ועי' הקדמת מרגליות לפירוש דניאל עמ' viii הערה 3).
מה שנוגע לדרך ביאורו הנה כבר אמרנו שהם ארוכים מאד (וכבר התלוננו על זה גם על רס"ג עד שאמרו אורך פלוני כאורך ספרי רב סעדיה) ופעמים הרבה יאמר "וקד שרחנא דלק בשרח ואסע פי קולה אלך'," ולפעמים חוזר על דבריו שכבר אמרם במקום אחר ואומר "ותכלמנה איצ'א טרפא מן ד'לק פי תפסיר . . . וכד'לך ההנא ענה טרף" וכדומה. ואמנם מה שנוגע למגמתו ומטרתו הוא אומר שהוא מבאר מה ששמע מן רבותיו ומה שנגלה לו לעצמו על פי היסודות שקיבל מהם (רות א':א'-ב') ובמקום אחר יאמר (תהלים א' מהד' Barges עמ' 10) כי הוא נגש לפרש פירוש המלים וסדר הכתובים ופירוש הענין וכי על הרוב מפרש ממה שנשנה כבר וקצת מה שנגלה לו לעצמו. וכבר ראינו לעיל כי מביא הרבה מפירושי הקודמים לו ועל פי הרוב מבלי הזכרת שמותיהם (עי' למשל שיר השירים ב':ו' וי"ז) ובאמת מתבונן הוא אל המשך הענין ועל ידו מבאר המלה, עי' למשל שיר השירים ב':י"ז: "עברת יפוח ינכשף כמא יחסן פי אלקול ואלמעאני ואמא מחצ'ה אלכלמה נפך'." (ועי' רות ב':ז' - ודוגמאות אחרות משם אצל שארשטיין בהקדמתו ע' 11). ועל דבר המשך המקראות יאמר לחבקוק ג':י"ט: ". . . ובעד אן נט'מנא תפסיר הד'ה אלתפלה פלנבין נט'אמהא בחסב מא ילוח ויקרב לאן נט'אמהא הו עויץ' מן וג'הין אלך'."
עוד זה מדרכו לתרגם בתחלה כתוב אחד או כמה כתובים המחוברים זה לזה ולבאר אותו אחר כך באור המלות ובאור הענין, ובבאור המלות מדגיש את המלות הבודדות במקרא (לפט'ה פרידה ליס להא אשתקאק, חבקוק ב':י"א; שיר השירים ד':ד': ואעלם אן פי הד'א אלפצל אלפיוט' ליס להא נט'יר פי אלמקרא מנהא ומדברך נאוה ומנהא שגלשו מהר הגלעד אלך'; שם ח':ה': עברת מתרפקת מתראפקה כמא פסר אלעלמא וליס להא אשתקאק פי אלמקרא אלך' וכדומה) או כי יש מלות שהם שתים ומחוברות לאחת (כמו עבטיט חבקוק ב':ו' שמתרגם גליט' אלוחל או קיקלון שם ט"ז שמתרגם קיג אלאסתכ'סאף ועי' פירושו שם) או כי יש מלות הפוכות (כמו פלדות נחום ב':ד' שמתרגם משאעל מת'ל לפידות מת'ל שלמה שמלה) וכדומה (ועי' עוד דוגמאות הנוגעות לכללי ביאורו בהקדמת שארשטיין ע' 10). ודוגמאות מביאוריו אם יפים או מוזרים הרבה הם, ועי' למשל מה שהובא בשמו במבחר בראשית דף ל"ט א'; שמות י"ג א', כ"ד ב', מ"ה א', ס"ד א'; ויקרא י"ט א', כ"ז א' (= כתר תורה מ"ב ב'); במדבר ח' א'; או פירושיו השונים להשם גמר בת דבלים או למשל פירושו למלות נשקו בר (מהדורת Barges ע' 42) שמבאר קבלו תורת ה' ועאנקוהא אלתי הי נקיה עם כל ג'ש וערב כקו' מצוות ה' ברה וכדומה. ויש בפירושיו דברים הנוגעים לכתבי הקודש בכלל, כמו על דבר הנביאים ועל אותם המכונים בשמם לבד או גם בשם אביהם ולמה שלח הקב"ה לנביאים ואיזה הועלות בשליחותם וכדומה (ראש הושע) או איזה מינים יש בספר תהלים וכמה לשונות יש בו (והם עשרה זמרה ושירה והודיה וכו') וכדומה (ראש תהלים) או כי שירי כתבי הקודש מתחלקים לשלש מחלקות, יש מהם שהם כלו על פי משמעם, היינו דבר נגלה כמו שירת ויושע ושירת האזינו או נסתר והמשורר בעצמו מבאר אחרי זה הוראתו כמו שיר ישעיה על דבר הכרם או כלו נסתר אין בו דבר נגלה כמו ששיר השירים (שיר השירים א':א' וימצא גם לשמות ט"ו:א' כמו שנראה מפירוש כ"י ליידן 3 שפרסם דוקס בלטב"ל והובא גם בכתר תורה שמות דף מ' א'). ועם זה מחלק ספר שיר השירים לכ"ב חלקים. כן ידבר למשל על חתימת ספרי הקודש לדניאל ט':כ"ב. ויש גם ביאורים בדרך שאלה ותשובה (עי' הושע 126; ואולי גם ל"ו שאלות לענין הקרבנות וכו' הנמצאות באשכול הכפר רי"ז י'-ר"כ ש' והם כנראה כלם מיפת נובעות מפירושו; ועי' מבחר ויקרא דף ג' ב' ובפרק יהי מאורות ל"ק 97 ששם מזכיר הדסי כ"ד שאלות שהם חלק מאותן הל"ו). פירושיו הם כמעט כלם כמשמעם ר"ל על דרך הנגלה אבל מודה כי יש שצריך לבאר על דרך הנסתר, היינו במשל ורמז למשל ספר שיר השירים שכלו משל על האומה הישראלית ומה יהיה עמה אחרי תשובתה אל ה' וכוסף חשקה על הבטחות השם אליה (והם שש הבטחות שחושבו אחת לאחת בבאורו לא':ב'). ובכלל יאמר בבאורו לדניאל י"א:א' שנחוץ לדחות את הנגלה כאשר ימנעהו השכל או כתוב ברור ואז מן הצורך לבאר באופן שיסכים עם השכל ועם הכתוב האחר וזה על דרך ההעברה וזה נוגע לתארי השם ומעשיו וכדומה (דברים חשובים מאד, וראוי להשוותם עם מאמרי בספר היובל לקוהלר). והוא יתמרמר לבראשית ט"ו:י"ב על הרס"ג שנטה מבלי צורך מן הנגלה אל הרמז. ועי"ע פירושים על דרך הנגלה והנסתר הושע ע' 108, 116, 120; חבקוק ב':ח'; נחום א':ג' וד'; תהלים ע' 36; שיר השירים ד':ב' וי"ג, ז':י"ד; דניאל ח':ג' עמ' 1399.

לעניני דקדוק יקציע יפת מקום רחב בפירושיו וישים לבו אל דרך הלשון (טריק אללגה ויקרא כ"ג:ג', או מסלק אללגה תהלים מהד' Barges ע' 18) אף יקרא בשם המדקדקים (אלדקדוקיין ישעיה נ"ב:ה', תהלים קי"ח:י'; אהל אלדקדוק תהלים ו':ג', ויש גם אהל אללגה, עי' Barges שיר השירים xvii וכו'). כמובן ידע גם הוא פעלים בן שתיים ושלש אותיות (עי' ביחוד לבמדבר כ"ד:ז') ועל ידי זה ערבב לפעמים פעלים שאין להם כל קירבה כמו אחוה מן אחוך שמע לי (שיר השירים ג':ח') מעוג עם ותעגנה (עי' הקדמת שארשטיין לרות עמ' 9) שבת עם וישב (שם) אף יאמר כי יש כנים וכנם שהרבוי מן כנים כנמים (שמות ח':י"ד) או כי במלת ויצבט אפשר שהטי"ת נוספת והוא מן צבה (שארשטיין שם). אבל בכלל היו ידיעותיו בדקדוק עד כמה שהיה זה אפשר בזמנו נכבדות. את אותיות השרש יקרא גוהריה (במדבר כ"א:ל"ו, תהלים סוף נ"ה; ועי' ג'והר אלכלמה במדבר כ"ד:ז', תהלים ו':ג') או אצליה (תהלים קי"ח:י'; אלאצל שם סוף קל"ט) ויבדיל בין אלמכרת (בראשית ט"ז:י"ג, שיר השירים ח':י"ב) וסמוך (תהלים ע"ח:ט'), בין יחיד (שיר השירים ח':י"ג, רות ב':ט"ז) ורבים או לשון רבים (במדבר כ"א:ל'; שיר השירים ד':ט"ו, ח':י"ג), בין לשון זכר (שיר השירים ה':ט') ולשון נקבה (שם ועוד אלמונת', בראשית א':כ"ו), בין מצדר (בראשית י"ז:י', י"ט:ל"א; תהלים קמ"ב:ה') ואמר (בראשית י"ז:י', שמות י"ח:ט' וכו'; ועי' ביחוד הושע 104), בין עבר ועתיד (בראשית כ"ח:א'), ידע את המשקל (וזן, שמות י"ח:ט'; תהלים סוף נ"ה וסוף קל"ט) ואת ה"א הידיעה (הא אשארה, בראשית י"ט:ל"א) ואת הדגש (שמות י':ג'). מכנויי הנקודות מצאנו אצלו את הפאתחה (שמות י"ח:כ"ג, תהלים קי"ח:י', שיר השירים ח':י"ב) את הקמצה (שמות י"ח:כ"ג, ויש גם צ'מה) את נקטתין (ר"ל צרי, תהלים ע"ח:ט') ונקט ואחד (ר"ל חירק, תהלים ע"ח:ט') וכדומה (אולם לא מצאנו אצלו מאומה על דבר הטעמים). עד כי נידון זה עומד על מרום עמדת זמנו ולפעמים אף ירחיק פירושי זולתו בשביל שמתנגדים לדקדוק הלשון.
יפת הוא גם אחד הקראים המעטים שהשתמשו בתרגום (לגה אלתרגום או לשון תרגום) ואמנם על פי הרוב מביא ראיותיו מהתרגום שבדניאל (עי' שמות י"ח:ט'; תהלים י"ב:א', י"ט:י"ד, סוף קל"ט; שיר השירים ב':ט', ז':ג'; דניאל ב':י"ב, ו':י"ט). ואולי גם תרגומו אסכנדריה לנא אמון נחום ג':ח' הוא על פי התרגום. (ויש להעיר כי ארמית הוא מתרגם ארמניה, עי' לעיל ועי' ZDMG 9:252, 25:120, 45:335. לדניאל ב':ט"ו יאמר שמהחצפא הוא משלון פרסית, אבל ולפי דעת מרגליות כי כונתו ללשון פרושים הם הרבנים וכזה בספר העושר לשון רבנים. אבל לא מצינו שיכנו הקראים את הרבנים פרושים, ועי' ZDMG 45:335.) אף יקרא בשם את המסרה שמכנה אותו מוסרות (דניאל ט':כ"ד, עי' באכר JQR III:786).

יחוסו לבני כתתו ולרז"ל הוא כמו של רוב הקראים, אבל עם זה הוא מתון יותר מהם ואם נשווה אותו למשל אל סלמון בן ירוחם וסהל בן מצליח אז נראה שאינו מרבה בדברי בוז כמוהם (לבד במקומות מעטים היוצאים מן הכלל). אל הקראים יכוין בדברו מן השושנים, משכילים, משכילי עם, משכילי גלות, מצדיקי הרבים, אילו הצדק אשר על ידם תגלה ישועת ישראל ומלכות צמח (עי', למשל שיר השירים א':ב', ב':א', ג':א' (ושם דברים חשובים) ג':ז', ח':ט', ו':ב' ג':י"א; תהלים מ"ה:א'; דניאל י"ב:ב') ובפרט ידבר על תמימי דרך בארוכה בבאורו לתהלים קי"ט:א' באמרו על אדותם כי הם "מחזיקים בתורת ה' העוזבים מצוות אנשים מלומדה ולא נשענו על משנה ותלמוד והלכות ואגדות אשר הם מלאים דברי טעות (וכזה בתשובתו ליעקב בן שמואל: מצוות אנשים מלומדה הם דברי משנה ותלמוד ואגדה) . . . ועוד נפרדו מאבותם ומאחיהם אשר נשענו על דעת הראשונים האוכלים בשר כרים ואילים . . . [והם] נפרדו לבקש תושיה ופליליה ועם זה אפר כלחם אכלו ושקוים בבכי מסכו . . . [והם] אילו הצדק גודרי פרץ ומשובבי נתיבות לשבת" (ועי"ע שיר השירים ב':י"ג, תהלים מ"ה:א'). ועוד יכנה את בני כתתו בעלי מקרא (שיר השירים ו':י"א) וקראיין (שם ה':ז'; דניאל 1523).
את הרבנין יכנה אלרבאנין ועוד בני בירב (שיר השירים ה':ז'), רבונין (ויקרא כ"ג:ט"ו אצל הירשפעלד 110, 11224, תהלים א' עמ' 22), ועוד פעם אחת אצחאב אלתקליד (דניאל). וילחם נגדם בהרבה מקומות מפירושיו, אבל מעטים אצלו דברי נאצה ובוז (אף שלא יחסרו גם הם) ועל הרוב הוא מאשים אותם בזה כי שנו הרבה מן המצוות וחייבו שמירתם באמרם כי העובר על דברי תורה חייב מיתה ועם זה הקלו הרבה מן האסורים, כמו אליה וכליות ושליל ובשולי גוים והכל מפני סמכם על קדמוניהם ומנהיגיהם שהורו אותם דרך לא סלולה, דברי משנה ותלמוד שהם דברי טעות וחלוף תורת ה' (למשל דברים ל':ב'; ישעיה נ"ג:ו', נ"ה:ב'; זכריה ה':ח'; תהלים קי"ט:א'; שיר השירים א':ו', ג':א' ד':ז', ה':ז' ה':ח', ז':י'; דניאל י"ב:ב' וי' וכדומה).
ויש שיחלוק עליהם בדין מדיני התורה שיש בהם חלוק בין הקראים והרבנים כמו למשל ויקרא י"ח:י"ח על דבר פתרון ואשה אל אחותה, רות א':י"ג על דבר היבום וכדומה. יותר מזה חריפים דבריו נגד הרבנים ותורה שבעל פה בתשובותיו על יעקב בן שמואל העקש (כפי שיכנהו), למשל באומרו: "גליתי מומי תלמוד ומשנה, אשר חקקום בועטים מעוטי תבונה," או: "מצוות אנשים מלומדה, הם דברי משנה, תלמוד ואגדה" או באמרו על חכמי הקבלה כי הפרו תורת ה' והחליפו מצוותיו וכי חפאו מלבם דברים שקרים, או: "דברי משנה ותלמודים שמיום הדין אינם פודים" וכדומה, וכל עיקר כונתו בתשובותיו אלו הוא כפי האמור להראות כי אין צורך בתורה שבעל פה אחרי כי התורה שבכתב בעצמה תורה לנו את כל המצווה עלינו וכי כל ראיותיו של יעקב שהביא לאמת תורה שבעל פה ולהראות הכרחה אין בהם ממש. אבל עם זה משתמש בלשון רז"ל שקורא לה לשון אבות (לגה אלאבא, עי' למשל שיר השירים ז':א', רות א':י"ג). ואף יש אצלו פירושים לקוחים כנראה ממדרשי חז"ל, למשל מה שמביא להושע א':א' בשם מקצת הפותרים כי הושע בן בארי הוא מן בארה מן שבט ראובן ונמצא בפסיקתא דרב כהנא קנ"ט ב' (ועי' ראב"ע); דבריו בראש ספר תהלים (ע' 98) כי יש בספר זה עשרה לשונות של הודית הבורא והן לשון זמרה ושירה וכו' מתאים עם מה שאיתא בפסחים קי"ז ב' על דבר עשרה מיני זמר שנאמר בו זה הספר; מאמרו בראש ספר משלי כי נתיחי הספר הזה לשלמה בן דוד להראות כי אמרו חכם בן חכם נביא בן נביא מסכים עם מה שדרשו רז"ל על קהלת בן דוד מלך ישראל; או מה שמביא בראש רות (עי' ix) בשם אחד מן החכמים כי אלימלך מת בעבור שיצא מארץ ישראל, אולי כיון פה לדברי רשב"י בבבא בתרא צ"א א' וכדומה. כי אמנם יפת ידע מדרשי רז"ל ומביא לא לבד דברי התלמוד כי אם גם למשל את המכילתא (מכ'וולה, ויקרא כ"ג:ה').
אבל כמו כל הקראים נלחם ביחוד עם הרס"ג והציל לנו כאמור הרבה דברים מאד מחיבוריו נגד הקראים שעל הרוב אבדו מן הקהל וכן הרבה מפירושו על התורה (וכן ידע ספר "פתרון שבעים מלות" של רס"ג, עי' שמות ג':ב'), וגם פה על פי הרוב דברים מתונים ונוחים וקוראו בשם אלפיומי או ראס אלמת'יבה ואך פה ושם ישתמש בדברים חריפים (כמו לדניאל י"ב:ד' או בתשובותיו על יעקב באמרו "מלמדך סעדיה הנופי אשר דבריו מלאים דופי"). והוא מתוכח עמו בכל הדברים הנוגעים לחילוקי הקראים והרבנים והם על דבר תורה שבעל פה בכלל, עבור, הדלקת נר בשבת, זמן הקרבתה הפסח (היינו בין הערבים), ממחרת השבת, דיני טומאה וטהרה, עריות ויבום, דיני ממונות (עין תחת עין וכו'), פירושי מקראות וכדומה. והוא תופש עליו גם מבלי הזכיר שמו כמו על דבר תהו שלפי דעת הרס"ג הוא מן תהום שפה אמנם המ"ם שרשית (מונק 40). ואין כל ספק כי השתמש יפת הרבה בפירושי הרס"ג ותרגומיו אף שדרך תרגומיהם שונה מכל, (למשל בראישת ח':ג' מתרגם רס"ג כלמא מר רג'ע, ויפת סיראן ורג'וע (מלה במלה), שם ט' רס"ג פמד ידה, יפת וארסל ידה, שם י"א רס"ג קד כ'ף, יפת קד כף אלמא וכדומה). וכבר הראה באכר (בספרו על תולדות ר"י בן גנאח עמ' 93 הערה 21) כי השתמש יפת בתרגומו של רס"ג לשיר השירים, וכן באמרו לרות ד':ט"ו כי שבעה הוא מספר שלם גם זה לקח אולי מהרס"ג (עי' ZfHB VII:133).
אולם לא לבד עם הרבנים יתווכח, אבל נמצא אצלו הרבה דברי וכוח גם נגד האמונות והדתות והכתות. (בפירושו לשיר השירים ב':ט"ו ידבר נגד המינים ויאמר: "והאולא אלשעלים הם אלמינים פהם אלד'ין יפסדון אלעואם וימנעון ען פעל אלמצות וערף אנהם ת'עאלב צגאר." האם כיון גם פה אל הכתות שבימיו?) על הכתות ידבר בפרט בדברו מענין העבור ופה הציל לנו דעות הרבה מהם, כמו אותן של אבו עמראן אלתפליסי, של אלבדריה. (בענין העבור יביא יפת בפירושו לפרשת אמור דברים מר' האיי ראס אלמתיבה בלה"ק (ל"ק 149) ופינסקר לא ידע לכוין את הזמנים וסבר שהוא אולי רב האי בר דוד שהיה דיין בבגדאד שנים רבות (שם 183) וכל זה מפני שהקדים את זמנו של יפת יותר מדי. אולם כפי שהראינו כי יפת חי עוד 1010 ואולי עוד אחרי זה אין כל קושי לומר שהוא רה"ג שכבר בשנת 998 היה לגאון. אבל בכל זה נראה כי אין זה רה"ג בן שרירא מפני שדעתו בענין העבור שונה ממה שמביא יפת בשמו ולכן נראה יותר שהוא רב האי בר נחשון, עי' "מחלקת רס"ג ובן מאיר" לבורנשטיין ע' 144 והלאה, וגם הוא מחזיק בימי חייו של יפת כפי שהורה פינסקר). כן יחלוק לנצבים נגד היודגאנים והשאדגאנים אשר אמרו כי אין עלינו חיוב מצוות בזמן הזה, נגד הגוים בכלל (עי' ביחוד פירושו לתהלים א':א' ע' 16) הוא אומר בחלקו את אומות העולם לשלשה חלקים: "מנהם מן יקול בנאמוס ולד צאחב ינסב אליה מת'ל אדום וישמעאל . . . עדת רשעים ומנהם מן יעבד אלהים אחרים . . . דרך חטאים ומנהם מן לם יקול בנאמוס ולא שרע אצלא . . . מושב לצים." ולעמת זה עיין דבריו למשלי ע' XII כי גם לפני זמן משה "לם יכ'ל אללה עאלמה מן חכמא ועלמא מוחדה ונד'רון אלנאס מת'ל איוב ורפאקאה"; ועי"ע שיר השירים א':ו'), ויש גם שילחם ביחוד נגד הנוצרים (עובדיה א' נגד אמרם אבא וברא ורוח קודשא, וראה דניאל י"א:י"ד). אבל יותר מזה ילחם נגד המחמדים הוא קרן זעירה וביאר כנגדם ספרים שלמים, כמו נחום, חבקוק וגם הרבה מספר דניאל. את מחמד יכנה איש הרוח (חבקוק ב':י"ח; דניאל י"א:כ"ג, י"ב:א') וזד (חבקוק ב':ה') ואת בני ביתו היושבים על כסא מלכותו בבבל בשם זדים (שם שם ט'), את ספר תורתו יכנה קלון (דניאל ח':כ"ד), את העיר מכה בשם מכות (דניאל י"ב:א', שם 14414) וכו' וכו'. והרבה פעמים בודאי מיראתו את הערבים משנה דבריו מערבית לעברית (עי' ל"ק קנ"ח, ועי"ע נחום א':י"ד). ועיין למשל פירושיו לישעיה כ"א:ב', מ"ז:ט'; חבקוק ב':ג', ה', ט', י"ב, י"ז, י"ח; נחום א':י"ד וכו' וביחוד ג':א', ד'; תהלים I ע' 13 ופרק כ"ב; משלי XIII; שיר השירים ב':ט"ז, ו':ט'; דניאל א':כ', ו':י"א, ח':כ"ד, י"א:כ"ג, כ"ז, ל"א, ל"ז, י"ב:ב', ז', 14414 וכו' וכו'. והוא יודע ומשתמש בלשונות וביטויים לקוחים מהם כמו אלקבלה ואלחג' וכדומה. אף ידע את דברי ימיהם ובפרט נראה זה בפירושו לנחום ובפרט לדניאל שידע את דברי ימי הקרמאטים (והוא מתרגם ויתקשר במלכים במלת תקרמט) וההרפתקאות אשר באו על בגדאד מן הזרועים (כמו שקוראם; ועי' ביחוד דניאל י"א ומאמרו של הירשפלד ב-45 ZDMG). אף יזכיר פעם אחת את הקריש (שיר השירים א':ה'). ולפי מרגליות מזכיר בפירוש מלכים שלו את ס' כלילה ודמנה (אמנם מי יודע אם לא כיון פה לכ"י בר' מוז' 335 ופה אולי הוא באור קראי). ובכלל היו לו ידיעות בדברי הימים ובדברי ימי ישראל (עי' פירושו לשיר השירים ג':ב', ד':ח', ה':ב' ו', ז':א'; דניאל ט':כ"ז, י"א:י"ח).
יפת היה בנגוד לסלמון בן ירוחם כנראה אוהב חכמות חיצוניות. כן למשל יאמר למשל בפירושו למשלי א':ז' (עי VIII) כי אולי רמז שלמה בדבריו "יראת ה' ראשית דעת" אל החכמות שאינן מעניני התורה, כמו חכמת הכוכבים והטבע והנדסה ושאר חכמות, וכן יאמר לדניאל א':ג'-ד' כי ויודעי דעת הם כפי שנראה יודעי החכמות שידע גם שלמה המלך ע"ה מחכמת הפילוסופיא ולא חסרו בעם ישראל יודעים כאלו. ובאמת מצאנו כי גם יפת ידע את הפילוסופיא ודברים קרובים לה ושם אליהם לב בפירושיו. כן רגילים על לשונו מלות פילוסופיות, כמו אלעקליאת ואלסמעיאת (ראש משלי ושם ע' XVII); אלדין ואלדניא (משלי ע' IV; רות א':ח'-ט; וניכרת פה השפעת הרס"ג). אף ידבר על דבר תארי הבורא שראוי להרחיק ממנו כל גשמיות ולבאר הנאמר עליו בדרך העברה (עלי טרק אלמג'אז ואלאתסאע פי אללגה) (שמות י"ט:כ'; תהלים ב':ד'; דניאל י"א:ח'), על דבר המלאכים ואימתי נברא הכבוד וכסאו (דניאל שם, אשכול הכפר מ"ד א'), על דבר שוכן ומתנועע (עץ חיים פרק ד' מהדורת דליצש ע' 15), נלחם נגד דברי בעלי ספרים החיצוניים האומרים שיש לבהמות שילום טוב תחת כאב השחיטה ר"ל נגד בעלי התמור וזה בפירוש קהלת שלו (גן עדן צ"א א'; אדרת אליהו ענין שחיטה פרק י"ג). אף ידע את מד'הב אלדהריה ר"ל המאמינים בקדמות ולפי דעתו אליהם רמז שלמה המלך ע"ה בהתפללו שוא ודבר כזב הרחק ממני (משלי ל':ח', ע' 22). ולעמת זה נמצאהו אומר בשירו העברי אשר הקדים לפירוש שיר השירים: ". . . ואל יתעסקו בספרי חכמי העולם המדברים על עם ה' תועה" וכן יאמר בתחלת פירושו הנ"ל כי אחת ממטרותיו של ספר קהלת הוא להזהיר על ההתעסקות בספרים חיצונים (ויחד'ר מן אלאשתגאל בכתב אלבראני). ובאמת מרחיב בזה בפירושו לקהלת אשר כפי שהראיתי לעיל נתיחס אליו בצדק בכ"י פריש (ובכ"י פטרסבורג בטעות לבנימין הנהאונדי) וזה ביחוד לפסוק "בני הזהר עשות ספרים הרבה וכו'" ויאמר כי הזהיר פה החכם את האנשים מספרי זולתם והם ספרי הפילוסופים וזולתם אשר בהן תשקע האמת והם מלאים כלם מן הטענות ודבר במה שאסור לבן אדם לעסוק בהם ואוי למי שמתעסק במקום ספרי ה' בזולתם וכדומה. ואיך זה למצא מסלול במבוכה זו? משאר עניני תיאולוגיא הנמצאים בפירושיו הם ובספריו הם: על דבר משלוח הנביאים ואותותיהם (הושע 90), על דבר משיח בן דוד (שם 126, תהלים I 33; וכן הוא מפרש פרשת הנה ישכיל עדבי על המשיח), על דבר תשובת עם ישראל (דניאל י"ב:י'), על דבר חשבון הקץ (שם 150), על דבר קדוש השם (שם ב':כ' וכדומה. כן היה מהנוטים לדעת קדם אלפראיץ' (בראשית ט"ו:ח'), ר"ל מן אלה האומרים כי כבר קודם מתן תורה היו מצוותיה נשמרות.

מדעותיו מעניני הלכה ראויות להזכר: הוא הקל כמה דברים בענין שבת (אשכל קמ"א ק') וכן בענין גד הנשה (שם רל"ט ו'). ולעמת זה היה מבעלי הרכוב ואמר כי איזו ערוה נאסרה על האדם מפאת קרוביו מן הגברים כן יאמר כמוהו מפאת נשיהן (ס' הישר לישועה ע' 137). האשה נקנית בשלשה דברים: במוהר, בכתב ובביאה ושלשתם צריכים בקנין האשה (אדרת נשים א') "ואח בוכי ישבו אחים יחדו" פתר שהוא אח משפחה (גן עדן קס"ח ב'). הוא אסר אכילת בשר בגולה (שמואל א' י"ד:ל"ב, דניאל י':ג') וערב פסח שחל להיות ביום ששי שאז יהיה צריך לשחט את הפסח בשבת אמר כי ישחט בשבת גוף אחד על שם כלל ישראל וישרף ולא יאכל (ס' העושר פרשת בא ועי' REJ XLV:179). עוד אמר כי אף על פי שהטהרה נפלה בגלות, הטומאה לא נפלה כי כתוב הנוגע במת והוא כולל כל נוגע שוגג ומזיד בין זמן גלות בין זמן מלכות (אדרת טומאה וטהרה י"ט). משאר עניני הלכה נמצא מובאים בפירושיו ועל שמו ענינים הנוגעים לתנאי התפלה (דניאל ו':י"א), לאבלות וצום (שם י':ג') לאביב (גן עדן ט"ז ג'), לציצית (ס' העושר פרשת שלח), לכבוד אב ואם והוא כי אשר יעמק לבנו בצרכיו ולא ילמדהו תורה, אבל יניחהו שיהיה בור, אין הבן חייב לכבדו (אדרת, הנהגת האדם ז') ועוד ענינים שונים בדיני ירושה (אשכל הכפר רנ"ז ז'; גן עדן קס"ז ג', קס"ח ג', ק"ע א'; אדרת ירושה ב').

השפעת יפת על הבאים אחריו היתה גדולה ומובא הרבה אצלם והם למשל: ישועה, אהרן הראשון והשני, בשייצי, יהודה פוקי וכדומה. ואמנם מן הפלא כי למשל אבן אלהיתי לא ידבר מאומה על אדותיו ועל פירושיו ויזכירו רק כלאחר יד בשם אבו עלי אלבצרי. בשה"ק דד מרדכי יאמר כי היה תלמידו של שלמה הנשיא ואבו אלפרג מה שאי אפשר כי חיו אחריו. בעל או"צ יזכיר ספר מצוות שלו, פירוש מנין התפלה אשר כפי שראינו נתיחס אליו בטעות ופירושיו על כתבי הקודש. מן הרבנים, אפשר שהיו פירושיו לפני ר' משה הכהן בן גקטילה (עי' ספרי עליו ע' 48). המחבר הרבני שמביאו הרבה פעמים בשמו הוא הראב"ע (וע' דברי יש"ר באגרת אחוז: ודע כי בספרי הקראים תמצא באור לדברי הראב"ע כי רוב ביאורים מקדמוניהם כגון ר' ישועה ור' יפת ור' יהודה הפרסי צולה ומושך גם כי לפעמים כיונק שדי אמו נושך) עד שהקראים אמרו עליו כי היה תלמידו (אדרת אליהו קדוש החודש ו') והוא מביאו בשמו למקומות אלו: בראשית א':ל"א (פירוש הארוך מהדורת פ'רידלנדר 33); שמות ג':ג'; ד':ג' ד' כ'; ה':ה'; ז':י' כ"ט; ח':י"ג כ"ב; ט':ט"ז כ"ב; י':ה' ו' כ"א; י"ב:ג' י' י"ט כ"ט; י"ג:א'; ט"ו:ד'; י"ט:ח'; כ"ב:כ"ז כ"ח; כ"ה:ד' י"ז כ'; כ"ז:כ"א; כ"ט:מ"ב; ל':י"ב ל"ג; הושע ג':ד'; ד':ג'; ה':ג' ה' ז' י"א; ח':א' ד' ו' י"ג; י':ח'; י"ד:ח'; יואל א':ד' ח' י"ד ט"ו י"ט; ב':ו' כ"ג; ד':י"א; עמוס א':ג'; ד':י"ג; ה':ז'; ז':י"ג; ט':ז' ט'; עובדיה א':ט"ז י"ז; יונה א':ה'; ב':ד'; ד':ד'; מיכה א':י"ד; ד':ג' ח'; ה':ב'; ו':ט'; ז':ה'; נחום ב':ד' ו'; חבקוק א':ג' ד' ח' ט'; צפניה ב':ו' ט' י"ב; ג':א'; חגי ב':ט'; זכריה א':ה' ח' ט'; ה':א'; ז':ב'; ח':כ"ג; י"א:ג'; י"ג:ז'; מלאכי ב':ו' י"ב; תהלים ח':ח'; י"א:ז'; דניאל א':ג' י"ד; ב':ה'; ג':ד' י"ב; ד':ט'; ה':כ"ג; ז':א' י"ד; ח':ב'; ט':כ"ג; י"ב:י"ג (ועי' מלא מפנים 77; פירסט ח"ב הערות ע' 47, וראה MGWJ )1916(:208). חוץ מזה השתמש הראב"ע הרבה בפירושיו מבלי הזכיר שמו (למשל לרות, עי' הקדמת שארשטיין). אמנם דא עקא כי הרוב מה שמביא הראב"ע בשם יפת אינו נמצא בפירושיו עד כי היו כאלו שאמרו כי הראב"ע לא כוין אל יפת בן עלי כי אם אל בן סעיד וזה היה רבו של הראב"ע. אבל חוץ מה שהראב"ע מביא ארבע פעמים בפירוש יפת בן עלי (הושע ג':ד' דניאל א':י"ד, ג':י"ב, י"ב:י"ג), הנה יפת בן סעיד אולי לא היה ולא נברא כלל ואם היה בודאי שלא חיבר פירושים לתנ"ך ואם חיבר בודאי שלא ראם הראב"ע. ואולי היה לפני הראב"ע נוסחאות אחרות מפירושי יפת או פירושים עברים כעין פירוש ליידן וכדומה ומכל פנים הענין מסובך וקשה לבררו.

ביבליוגרפיה:
פינסקר, ל"ק, עי' מפתח בסוף תחת יפת; גוטלובר, בקרת 181; פין, כנסת ישראל, 581; הרכבי, בדברי יצי ישראל ח"ג (עי' מפתח בסופו בערכו); אוצר ישראל ה' 178; ועוד בהקדמות המו"ל את פירושיו ומאמרי בקרת להוצאות אלו שנפרטו בגוף המאמר,
Wolf, I:521, no. 1129, III:534, IV:874; de Rossi, Dizion I:159 )Hamb. 137(; Delitzch, Etz Hayyim, p. 314; Munk, Jost's Annalen )1841(, nu. 10-11; idem, end of Tanhum's commentary to Habbakuk, p. 104 )5:2(; idem, Notice, p. 14-40; Jost, Geschichte II:348; Steinschneider, Cat. Leyden, no. 3, 12; idem, Pol. Lit., s.v. index; idem, Ub. Lit., p. 941; idem, JQR X:533, nr. 214; idem, Ar. Lit., sec. 44; Frst, II:124-140; Neubauer, 15-18; Sinani, II:67; Hamburger, Reuleue. Judet. Abteil III, Supplement V s. 97; Winter-Wunsche, II:87-88; Poznanski, REJ 41:306; idem, Zur jüdisch-arabischen Literatur 49; idem, KLO, no. 12; idem, Hastings Enc. of Rel. VII:665f.; A. Poznanski, Schiloh I:271-272; JE VII:72; Graetz V4

Reference

Samuel Abraham Poznański, Encyclopedia of Qaraites (Jerusalem, n.d.), אנציקלופדיה בני מקרא, The National Library of Israel: Samuel Poznanski Archive, ARC 4﹡ 1180, Series 5, https://www.nli.org.il/he/archives/NNL\ARCHIVE\AL990032439840205171/NLI.

Credits

Project:

MAJLIS: The Transformation of Jewish Literature in Arabic in the Islamicate World

Principal Investigator(s):

Ronny Vollandt

Associate Researcher(s):

Jonathan Beise, Jasper Bernhofer, Maurizio Boehm, Lukas Froschmeier, Annabelle Fuchs, Nathan P. Gibson, Lea Gzella, Polina Lakteikina, Sara Mattutat, Maximilian de Molière, Lea Poralla, Maxim Roozen, Gregor Schwarb, Masoumeh Seydi, Jakob Shub-Oseledchik, Ezra Stadler, Peter Tarras, Nadine Urbiczek

Funded through:

ERC: European Research Council (Europäischer Forschungsrat)

General Editor(s):

Ronny Vollandt

Entry Editor(s):

Peter Tarras

Suggested Citation

Yefet ben ʿEli. In Digital Handbook of Jewish Authors Writing in Arabic, edited by Ronny Vollandt et. al. Accessed 15 September 2026, https://jalit.org/person/4

Change Log

Change log:

gschwarb (24 March 2025): Added Hamza (أ) to kunya

Change log:

S.Mattutat (11 December 2024): Person: Personal name

Change log:

mmoliere (2 September 2024): Added heritage data.

Change log:

mmoliere (1 July 2024): Updated heritage data.

Change log:

mmoliere (8 May 2024): Added bibliography from Zotero DB.

Change log:

mmoliere (7 May 2024): Added heritage data

Change log:

mmoliere (1 February 2024): Added alternate names and identifiers.

Change log:

mmoliere (29 January 2024): Adapted to schema modifications.